‏הצגת רשומות עם תוויות תקשוב. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תקשוב. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 25 באפריל 2015

מרימים את המסך הוירטואלי... (כיתת אזרחות מורחב בתיכון הוירטואלי)

השנה נפלה בחלקי הזכות ללמד את הכיתה הראשונה של אזרחות מורחב (5 יח"ל, כיתה י"א) במסגרת של כיתה וירטואלית בתיכון הוירטואלי של מטח ומשרד החינוך. עד השנה למדו בתיכון מתמטיקה ופיזיקה בלבד, והשנה הצטרפה לראשונה כיתת אזרחות – מקצוע רב מלל. אם לא די בכך שמדובר במקצוע חדש ובאופן לימוד חדשני, זו היתה גם כיתה בהערכה חלופית וכיתה שלמדו בה יחד יהודים חילונים, יהודים דתיים וערבים, גם מן המגזר הבדואי.

בקיצור – חגיגה.

בפוסטים הקרובים ארצה לשתף בכמה מן הפעילויות המקוונות שקיימנו במהלך השנה בכיתה ואת הלקחים שלי מהן. כל פעם שאני כותב "אנחנו" בהקשר הזה, הכוונה גם לשתי המורות שלימדו איתי במהלך השנה: אינסאף שואהנה ונעמה כהן ברוכי.

אתם בטח שואלים את עצמכם – איך לומדים אזרחות בכיתה וירטואלית? שבוע לימודים טיפוסי נראה כך: שיעור סינכרוני (מקוון) של שעה וחצי כל יום שני, קריאה עצמית של כ-10 עמודים מהספר ובוחן מקוון עליהם, ובמקביל לה משימה עשירה המחייבת לרוב כתיבה או יצירה מסוג אחר.

בנוסף לכך, התקיימו במהלך השנה 3 ימי למידה חוויתיים ומרוכזים בת"א, וסגל הכיתה ביקר בחלק מבתי הספר ונפגש עם התלמידים וההנהלה.

כאמור, כיתה בהערכה חלופית. המשמעות היא ש-65% מהציון נקבעו באמצעות משימות הערכה חלופית מגוונות, ואילו 35% באמצעות מבחן מסכם. ודווקא מהסוף הייתי רוצה להתחיל: הבחינה התבססה על טקסט, קריקטורה, סרטון וידאו ועוד, דבר שחייב כמובן תרגול של מיומנויות ניתוח טקסטים כתובים וחזותיים במהלך השנה. דוגמה לבחינה כזו תוכלו לראות כאן.

לקראת הבחינה המסכמת רצינו ליצור מצב בו תלמידים מבתי ספר שונים לומדים יחד, מרחוק. לבסוף הבזיק הרעיון: התלמידים נרשמו בזוגות מבתי ספר שונים, וקיבלו למשך שבוע מצגת משותפת בה היה עליהם לפעול, תוך שהם משוחחים בטלפון או בחדר וירטואלי שהוקצה לעניין. על מנת שלמשימה יהיה ערך לימודי אמיתי לשני הלומדים, יצרנו משימות שאינן טריוויאליות לתלמידים וכאלו שהם אינם מתורגלים בהן, על מנת שחוסר הביטחון יעודד התייעצות ועבודה משותפת (ואולי גם פיזור אחריות...). אה, ונתנו בונוס קטן בציון למי שביצע את המשימה...

המצגת המשותפת הכילה משימה של ניתוח קריקטורה באופן ויזואלי (ולא רק במילים), התמודדות עם סרטון וידאו נוסף, ובעיקר – התלמידים התבקשו לתקן טעויות בתשובות מוכנות ולתת ציונים לתשובות קיימות. משימות אלו אינן שכיחות עבור תלמידים והנחנו שהביצוע שלהן יהיה מאתגר ויעודד חשיבה משותפת. דוגמה למצגת תוכלו לראות כאן.

מתגובות התלמידים:
"המשימות היו מעניינות וניתנה לנו אפשרות לעמוד מן הצד של הבוחן שמתקן תשובות שניתנו לו, אי דיוקים ופירוט נחוץ שלא הספיק. הלמידה ביחד הייתה מאד מעניינת, עזרנו אחד לשני להתכונן לבגרות וזה עזר מאד לשנינו."

"היה ממש כיף וחוויתי לעבוד יחד בצורת הלמידה הזאת. זוהי דרך טובה לחזור ולחדד את החומר. שיתוף הפעולה הוא חיוני בלמידה, כל אחת הביאה מידיעותיה. טובים השניים מן האחד!"

"הייתה חוויה משמעותית ומעניינת. שמחנו לעשות אותה ביחד וזה גרם לחיזוק הקשר ולחיזוק הידע בחומר עצמו."

נחת...

יום שישי, 6 בדצמבר 2013

זמן לכל ועת לכל... ציר זמן! (Meograph, Dipity & Timetoast)


(פוסט אורח של דרור אלנר, מורה לאזרחות ולאנגלית בביה"ס "מעיין השחר" שבקיבוץ עין החורש)

יש יתרונות רבים למורה האנגלית בבית הספר. הראשון - היוקרה היחסית לה זוכה המקצוע. לצד המתמטיקה נתפסת האנגלית כמקצוע נחוץ וחיוני. מכאן גם שבאופן יחסי המוטיבציה של התלמידים להצליח בתחום זה גבוהה. השני - האפשרויות לשלב טכנולוגיה בכיתה הן רבות, שכן אתרי אינטרנט רבים, חלקם אטרקטיביים במיוחד למורה, פועלים בשפה האנגלית.
להלן דוגמה טובה ליתרון אחרון זה: 

בשכבת ט' השנה, בכיתת המתקדמים באנגלית, נלמד ספר של ניצולת שואה מארה"ב, מריון בלומנטל. הספר עוקב אחר חייה כילדה בגרמניה בשנות השלושים של המאה העשרים, בריחת המשפחה להולנד ושנותיה הקשות במחנה ברגן בלזן.
לימוד הספר הוא יוזמה שלי, לאחר שנתקלתי בו במקרה בחנות ספרים, ראיתי בו פוטנציאל חינוכי ושכנעתי את הנהלת בית הספר לקנות עותקים ממנו. 
מכיוון שאין בנמצא חוברת פעילות כתובה שתלווה את הספר, אני יוצר פעילויות אינטראקטיביות סביבו תוך כדי לימוד הספר. כך, בסופו של כל פרק או שני פרקים, נדרשים התלמידים לבצע מטלה כלשהי, הכוללת חשיפה ושימוש בכלי אינטראקטיבי כלשהו (הרעיון אינו מקורי שלי, ואני מאמץ בעניין זה רעיונות שנחשפתי אליהם במסגרת ההשתלמויות של אביב צמח במטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית).

בסוף הפרק השני, לדוגמה, שעסק בעליית הנאצים לשלטון, נדרשו התלמידים לייצר ציר זמן אינטראקטיבי באמצעות אחד הכלים לכך הקיימים ברשת. לתלמידים הוצגו שלוש אפשרויות וניתנה להם בחירה: Timetoast, Dipity and Meograph וניתנו להם הנחיות ברורות כיצד להכין את ציר הזמן וכיצד להשתמש בכלים אלו באמצעות קישורים במסמך משותף, בו גם הוגשו התוצרים.
הוקצו למשימה שני שיעורים. ניתנה לתלמידים אפשרות לעבוד בזוגות. לאחר שני שיעורים הוצגו התוצרים בכיתה.

החוויה הייתה מוצלחת. בתחילה, כמו בכל פעם שמוצג כלי אינטרנטי חדש, ישנה חשדנות קלה, אך זו מתפוגגת ברגע שבו התלמידים מתחילים לעבוד. התלמידים היו צריכים לעבור על הפרק הרלוונטי בספר, להוציא ממנו מידע נחוץ,  ועשו זאת באווירה נעימה, תוך שהם למדו כלי אינטרנטי שיוכל לשמש אותם גם בעבודות שיכתבו עוד בהמשך.
נכון להיום, ממשק האתר של צירי הזמן הללו זמין רק באנגלית (אם כי התוצר יכול להיות בעברית) ולכן זה מסוג הפעילויות המתאימות לכיתת דוברי אנגלית.

ולסיום - גם אני, מורה הכיתה, נהנתי מהמטלה. במקום לכתוב עוד בוחן אמריקאי על פרק בספר, למדתי את הכלי בעצמי, התנסיתי בו קודם לכן, ויזמתי פעילות חדשה. 

את המשימה המפורטת והתוצרים ניתן לראות בקישור הזה

יום חמישי, 3 באוקטובר 2013

ארוחת טעימות וסדנת בישול - בתקשוב! (תיאור מהלך השתלמות תקשוב)

פוסט קצר המתאר השתלמות מעניינת שהובלתי במהלך השנה הקודמת:

אילו היו מזמינים אתכם לארוחת טעימות משולבת בסדנת בישול אקזוטי, פעם בשבוע למשך שנה שלמה – הייתם באים?

25 מורים אמיצים מנתניה החליטו שהם לא מפחדים (ו”לא סופרים קלוריות”), והשתתפו איתנו (MindCET) בקורס ייחודי שהתקיים השנה בתחום התקשוב בחינוך, בשיתוף עם עיריית נתניה. מדי שבוע התכנסנו ללמידה ולסדנה מעשית בת שעתיים וחצי, אשר לוותה בלמידה עצמית מקוונת בהיקף של שעתיים נוספות מדי שבוע.

המשתתפים – מורים בחינוך העל-יסודי בנתניה, הגיעו מתחומי הוראה שונים ועם רקע שונה ומגוון בתקשוב
(בתמונה, בהרכב חסר)

תשאלו – מה ההבדל בין הקורס הזה לבין השלמויות תקשוב אחרות שמתקיימות במחוזותינו?

ובכן, ראשית – ההיקף: הקורס היה בהיקף של 120 שעות – רובן פנים אל פנים, חלקן בלמידה מרחוק ומיעוטן בלמידה סינכרונית, וכן שני ימים מרוכזים בחופשות. ההיקף הרחב אפשר כר פעולה רחב ללמידה, להתנסות ולריפלקציה.
שנית – תכני הלמידה העשירים: בקורס נחשפו המשתלמים לתכנים מגוונים מאוד, החל מיסודות התקשוב החינוכי ועד לכלים העדכניים ביותר. הדגש במהלך הקורס היה כל העת סביב שימוש בטכנולוגיה בחינוך כדי לשנות דרכי הוראה ולמידה, ולאו דווקא כדי לשמש מגבר לדרכים קיימות. מומלץ מאוד לעיין בתוכנית הקורס במלואה.

ולבסוף – שילבנו בלמידה פרק נפרד שעסק ב”יצירת אדוות” ובהחדרת השינוי לביה”ס, מתוך תפיסה שבדרך זו ניתן לקדם שינוי בדרך של למידת עמיתים בתוך בתי הספר מהם הגיעו המשתתפים ואליהם הם שבים. בסיום הקורס, המשתתפים פיתחו יחידות לימוד מלאות, אשר משלבות למידה כיתתית פעילה ועמה שימושים מרתקים בכלים דיגיטליים מקוונים – לעידוד דרכים חדשות להוראה וללמידה ולהעשרת המעשה הכיתתי.

אחרי 120 שעות של בחישות בסירים וירטואליים וטעימות מסביבות מקוונת, יצאו כולם שבעים – ובעיקר עם טעם של עוד.

יום חמישי, 26 בספטמבר 2013

סערה על הלוח! (לוח הכיתה עובר ל-Padlet)

חופשת סוכות היא זמן מצויין להשלים פערים מהשנה הקודמת. מקווה שקצב העדכונים יהיה מהיר יותר:

פעמים רבות אני נכנס לכיתה ורואה שהמורה שלימד/ה לפני עשה/תה שימוש ב"שמש אסוציאציות". BrainStorming היא מתודה מוכרת ויעילה לפתיחת נושא ולחילוץ ידע קיים מהתלמידים, ולה כמובן יתרונות וחסרונות. החלטתי לנסות ולשלב במהלך כלי דיגיטלי מעניין, שיוכל לשנות את אופי "סיעור המוחות":

לקראת סוף שנת הלימודים הקודמת, במסגרת תהליך חקר עם תלמידים ולאחר לימוד מוקדם של נושא "הגבלת השלטון בישראל", הגענו לשלב גיבוש שאלת המחקר. במסגרת השיעור יצרנו על הלוח תיאור באמצעות תרשים של נושא הלימוד (נושא מרכזי ונושאי משנה), וחילקתי לתלמידים פתקיות צהובות עליהן ביקשתי שירשמו שאלות שמעניינות אותם בנושא.
הכלל היחיד לניסוח השאלה היה: "כתבו שאלה שמעניינת אתכם בנושא - ושהתשובה לה לא קיימת בבדיקה פשוטה בויקיפדיה". עודדתי אותם להשתמש בויקיפדיה מהסמרטפונים, על מנת לוודא שלא מדובר במידע קיים ונגיש.

בשלב זה אספתי את הפתקים מן התלמידים, הקראנו כל פתקית, דנו בשאלה שהוצגה ואף שיפרנו אותה יחד (ואפילו הזכרנו את הכללים לסיעור מוחות איכותי). הפתקיות הודבקו על הלוח לפי המיקום המתאים ביחס לתרשים שהופיע עליו.

בשלב זה הגיע סיום השיעור, וחששתי שהעבודה היפה שנעשתה תאבד ושלא יהיה ניתן להמשיך את השיעור הבא מאותו המקום, ובמיוחד בהיבט הויזואלי שלו. צילמתי את הלוח, שהכיל את התרשים ואת הפתקיות של התלמידים.
את התמונה הדבקתי בלוח ב-Padlet (שנקרא בעבר Wallwisher) והפכתי את הלוח ל"ציבורי". הדבקתי קישור ללוח בקבוצת הפייסבוק הכיתתית, וביקשתי מהתלמידים לכתוב שאלות חקר נוספות בנושא באמצעות הוספת פתקיות וירטואליות ללוח. בשלב זה, התמצה תפקידי בארגון הפתקיות שהעלו התלמידים ועריכתן הלשונית. קישור ללוח הסופי (סגור להוספת פתקיות נוספות).

בשיעור שלאחר מכן, התלמידים התחלקו לקבוצות ופתחו את הלוח הוירטואלי. כל קבוצה בחרה שאלה מבין אלו שהופיעו על לוח ה-Padlet (לאו דווקא שאלה ששאל אחד מחברי הקבוצה), פיתחה אותה עוד והחלה בתהליך החקר.

אני מוצא לפעילות הזו כמה היבטים מעניינים:
1. הקישור בין הפעילות בכיתה והמשך העבודה בבית מאותה הנקודה בדיוק - גם כשמדובר במהלך מורכב בכיתה.
2. השיתופיות שיצרו התלמידים - גם בכיתה, גם בעבודה מרחוק ולבסוף גם בתוצרים.
3. ההיכרות עם (עוד) כלי דיגיטלי, פשוט מאוד ליישום, שגרם גם לתלמידים החרדים מעבודה עם מחשב לכניסה חלקה לעניין.
4. ובעיקר... הרחבת השימוש בלוח הכיתה - גם מעבר לכיתה!

יום ראשון, 3 במרץ 2013

ארבעה כלים וגעגוע :)

לאחרונה יצא לי לעשות שימוש במספר כלים מעניינים במסגרות שונות (בית ספר והשתלמויות), ורציתי לשתף:

1. SearchTeam - אתר המאפשר לבצע חיפוש בצורה שיתופית: משתמש אחד יוצר מרחב חיפוש בו הוא שומר תוצאות חיפושים שערך, ומזמין אל המרחב משתמשים אחרים, אשר יכולים לתרום לו מתוצאות החיפושים שלהם. האתר תומך בתוצאות חיפוש בעברית, וניתן גם לקיים בו צ'אט בין המשתתפים. האפשרות של חיפוש שיתופי הופכת את העניין המידעני לחברתי ומעניין יותר, והתגובות שקיבלתי חיוביות מאוד.

2. Socrative - אתר המאפשר ליצור שאלונים המותאמים לסלולר, ולאסוף נתונים אודות תוצאות השאלונים: אחת האופציות היותר מדליקות ביישום היא להפוך את השאלונים לתחרות בין קבוצות, דבר שמנסיוני (הן עם תלמידים והן עם מורים) מניע את המשתתפים ויוצר תחושת משחק ממריצה בכיתה (תלמיד, שבוע אחרי משחק: "אביב, אז איזו קבוצה ניצחה בסוף בחידון על הכרעת הרוב?"...)

3. Popcorn - אתר המאפשר ליצור שכבות מגוונות מאוד על גבי סרטוני יוטיוב ואחרים: ניתן ליצור שכבות טקסטואליות, לשלב תמונות, מפות, קישורים ואף ערכים מויקיפדיה. לאחרונה השתמשתי בפופקורן במסגרת סדרת סרטוני "כיתה הפוכה" שאני עושה עם תלמידיי, אולם על כך בפוסט נפרד.

4. Doctopus - סקריפט יעיל מאוד, אשר מאפשר ליצור בהינף מקש מספר מסמכים משותפים עם הרשאות ספציפיות: הסקריפט מתבסס על טבלת שמות, כתובות דוא"ל וסיווג לקבוצות/רמות, ובהתאם לדרישות המשתמש הוא פותח במקביל מסמך לכל קבוצה או תלמיד עם הרשאות מתאימות. בבית ספרי, בו עובדים רבות בעבודות חקר קבוצתיות, הסקריפט הזה מאפשר לייעל את תהליך יצירת מסמכי העבודה לתלמידים רבים במקביל. מומלץ בחום!

יום שבת, 26 בינואר 2013

מאחורי מסך האנונימיות - לטוב או לרע? (הערכת עמיתים אנונימית בצורה מקוונת)

מזה זמן, לאחר שנחשפתי להערכת העמיתים האנונימית שהתקיימה בקורס Gamification ב-Coursera, חשבתי איך לשלב את העניין אצלי בכיתה.
בחרתי לקחת משימה מקוונת שעשיתי כבר בעבר - כתיבת טוקבקים על ידיעות, ולשלב בה הערכת עמיתים, בדגש על אנונימיות. עניין אותי לראות כיצד תלמידים מעריכים זה את עבודתו של האחר, כשהם יודעים שהציון שלהם יושפע מאותה הערכה, בסביבה אנונימית למוערך (אך גלויה מבחינתי).

כיצד העניין פעל?
ראשית, גיבשתי קריטריונים להערכת טוקבק ביחד עם המורה ללשון של הכיתה (יעל גז, תודות!), כשהתייחסנו לטוקבק בתור כתיבה טיעונית. לאחר מכן, קיימנו שיעור בכיתה ובו קראנו טקסט אודות אופי הטוקבקים בישראל, התנסינו בכתיבת טוקבק בצורה משותפת, ודנו בעיקר בסוגיית הכתיבה האנונימית, על יתרונותיה ובעיקר חסרונותיה. במשימה עצמה, אגב, תלמיד שבחר לכתוב טוקבק אנונימי היה צריך להצדיק מהלך זה, שכן כתיבה אנונימית, בתפיסתי, אינה רצויה.
למשימה עצמה בניתי אתר פשוט (תשתית Google sites) בשם "כנסו כנסו..." ובו המשימה:
א. מצאו כתבה העוסקת בנושא שלמדנו בכיתה (גישות כלכליות-חברתיות) וכתבו לה טוקבק, וכן העריכו את הכתיבה של עצמכם לפי קריטריונים שנקבעו מראש. עד כאן התהליך התנהל בדומה לפעמים קודמות בהן נתתי את אותה המשימה.
ב. שלב שני במשימה היה לבצע הערכת עמיתים לשני טוקבקים אחרים בכיתה, בצורה אנונימית: מכיוון שמדובר במשימת טוקבקים, הרי שאם תלמיד כתב טוקבק ובו הזדהה בשמו, המוערך אינו אנונימי, אולם המעריך יישאר אנונימי בכל מקרה. בנוסף, אופן ההצגה של הטוקבקים שנכתבו לתלמידים עודדה שמירה על אנונימיות גם בקרב המוערכים, שכן התלמידים ראו טבלה ובה הקישור לכתבה, מספר הטוקבק והטקסט המלא שלו, ללא שם הכותב (רוצה לומר - רק אם תלמיד נכנס לכתבה עצמה ואיתר את הטוקבק המדובר - הוא ראה את מי הוא מעריך). ההערכה היתה מספרית (לפי קריטריונים) ומילולית (טקסט חופשי).

אחד האתגרים שעמד בפני כאן היה כיצד לגרום לכך שכל תלמיד יוערך מספר זהה של פעמים, ולא לגרום לריבוי הערכות אצל תלמיד אחד לעומת חוסר בהערכות אצל אחר. החלטתי לפתור זאת כך: הטוקבקים הוגשו בסיוע טופס גוגל, והתלמידים ראו שדות ספציפיים בלבד מן הטופס. ההנחיה היתה להעריך את מי שנמצא מעליך בטופס ומתחתיך בטופס, כך שכל תלמיד יזכה בדיוק לשתי הערכות. זה עבד, בצורה מפתיעה... :)

לבסוף, תוך היעזרות בסקריפט FormEmailer אשר שולח מיילים בצורה אוטומטית מטפסים, קיבל כל תלמיד את ההערכות  שנכתבו עליו, בצורה אנונימית כמובן.

כמו שכתבתי בפתיחה, מאוד עניין אותי לראות מה יהיה אופי ההערכות האנונימיות, ובכלל כיצד יגיבו התלמידים למשימה שכזו, ולכן התהליך לווה במשובים רבים בע"פ.
החלק של הטוקבקים עצמם זכה, כבעבר, לתגובות חלוקות: חלק מן התלמידים לא הבינו מדוע הם נדרשים למשימה כזו, ואילו אחרים נהנו מן הכתיבה, או כמו שכתבה תלמידה בקבוצת הפייסבוק הכיתתית: "יואו! השיעורי בית האלה כאלה כיפים! מלא אנשים הגיבו לי!!! (יצרתי דיון שלם). זה כיף ומעניין לכתוב טוקבקים." (האמינו לי, לא ערכתי את הטקסט...).
עניין ההערכה לפי קריטריונים המשולבים עם תחום החיבור העברי יצר עבור התלמידים קישור נוסף ומועיל, שכן כללי הכתיבה קיבלו אופי אותנטי יותר.
ההערכות האנונימיות היו החלק המעניין מכל עבורי: התברר לי שהתלמידים היו מאוד קורקטיים, לא עשו לחברים שלהם "הנחות" וכתבו משובים אמיתיים, כנים ותוך התייחסות ישירה לקריטריוני ההערכה - והכל תוך הקפדה על כתיבה מכבדת ואיכותית. למשל (שוב, לא ערכתי):
"יש שימוש רחב ונכון במושגים מתחום האזרחות אשר תורמים לטוקבק וגורמים לו להיראות ברמה גבוהה יותר. המבנה ברור והבנתי את עמדתו של הכותב. השימוש במושגים מתחום האזרחות גורמת לטוקבק להישמע משכנע יותר, אבל הוא פונה בעיקר למעמד הביניים ולמעמד הנמוך, ולא התחברתי לכתוב. "
התמוגגתי :)

בדיון המסכם בכיתה ראינו שלאנונימיות כמה פנים: 
בעוד שכתיבה אנונימית בטוקבקים מוציאה פעמים רבות מאנשים את "יצר הרע" ומאפשרת השתלחות באחר,
הרי שאנונימיות בהערכת עמיתים הוציאה מהם דווקא את "יצר הטוב" וגרמה להערכה מקצועית ולמתן משובים איכותיים.

יום שבת, 25 באוגוסט 2012

מתנסים בלהיות ויקיפדים

רגע לפני תחילת שנת הלימודים החדשה, עוד התנסות אחת מהשנה הקודמת:

"אבל העורכים לא יתנו לנו לכתוב", "ימחקו לנו את זה", "ומה אם לא יסכימו איתי?" וגם "אני? אני לא יודע מספיק כדי לכתוב בויקיפדיה". אלו היו רק מקצת התגובות בכיתה לאחר שהבאתי לדיון את המשימה המתוקשבת הבאה - שיפור ערך קיים בויקיפדיה.

אבל אתחיל מההתחלה:
לאחר שלמדנו בכיתה י"א על "תכנית החלוקה", ביקשתי מהתלמידים לקרוא את הנוסח המלא של התוכנית המופיע באתר הכנסת, להכנס לערך "תכנית החלוקה" בויקיפדיה, ולבצע בו שיפור אחד: להוסיף מידע או קישור, למחוק מידע שאינו רלוונטי או אפילו לשפר ניסוח. ההגדרה היתה - כל תרומה לערך בויקיפדיה שתקדם אותו.
על מנת שאוכל לעקוב אחר ביצוע המשימה, על התלמידים היה לפתוח שם משתמש בויקיפדיה, זאת לאחר שהדגמתי כיצד ניתן, באמצעות האפשרות "גרסאות קודמות", לבדוק מה תוכנו של כל שינוי.

למשימה זו קדמה משימה מכינה, בה התלמידים התבקשו להעתיק נוסח של חוק ל"ויקיטקסט". מטרת המשימה המקדימה היתה היכרות בסיסית עם שפת העריכה של ויקי והפחתת החששות הטכניים מפני עריכה, בנוסף כמובן לערך החינוכי של תרומה למאגר הידע החופשי.

התגובות הראשוניות של התלמידים הצביעו על חששות שונים, אבל גם על חוסר ידע לגבי ויקיפדיה והמהות של ידע חופשי וכתיבה קהילתית. נוצר בכיתה דיון מרתק, בו הוצגו עקרונות הכתיבה השיתופיים, ולאחר דיון בעקרונות הדמוקרטיים המנחים את ויקיפדיה (למשל, במנגנונים ליישוב מחלוקות), סב הדיון סביב השאלות המהותיות - מהו ידע בעולם המודרני? מי "אחראי" על הידע"? כיצד נקבעת איכות ואמינות? האם השיטה בה "כל אחד יכול לערוך" פוגעת באיכות או דווקא תורמת לה? ומה המשמעות של הדיון הזה לגבי הנטייה האוטומטית להסתמך על ויקיפדיה ואף להעתיק ממנה?

כמו בכל משימה, חלק מהשינויים שהתלמידים הכניסו היו ברמה גבוהה וחלקם פחות. סוגייה מעניינת היתה שמכיוון שמדובר בכתיבה "בעולם האמיתי", חלק מהתלמידים גם נתקלו בתגובות של משתמשים אחרים - שמחקו או ששינו את מה שכתבו, מסיבות שונות, וחייבו אותם לשפר את הכתיבה שלהם או לעמוד על שלהם (שהרי לכל משימה יש ציון...).

בשורה התחתונה - לתלמידים היתה משימה מרתקת, אשר חייבה העמקה בתחום הדעת מעבר ללימוד ה"רגיל" בכיתה, ואשר זימנה דיון וחשיבה הן על מהות הידע ויצירת ידע בעולם הדיגיטלי - בצורה שנגעה הן בכלי והן בשיטת העבודה בו, בשילוב עם עקרונות דמוקרטיים שנלמדו בכיתה.

יום שלישי, 24 ביולי 2012

גיימיפיקציה בחופשת הקיץ (משחק מקדם למידה בהשתלמות מורים)

בימים האחרונים העברתי השתלמות למורים לאזרחות (על כך אכתוב פוסט נפרד בקרוב), בה השתתפו כ-70 מורים.

עוד בשלב התכנון רציתי לשלב בהשתלמות משחק מלווה, אולם לא מצאתי מערכת קיימת שתענה על דרישותי.
לאחר נסיונות ליצור תשתית מתאימה על גבי פלטפורמות שונות, הגעתי ל- http://thewandering.net , שהיא תשתית חינמית בעיקרה ליצירת תחנות עבור למידה מבוססת מקום.
בעזרתם של שני זיו ודוד לחמיש, היוצרים והמפתחים, יצרנו פלטפורמה של משחק תחרותי המבוסס על תחנות נפרדות שהצלחה בהן מספקת למשתמש "קוד", אותו הוא מכניס עם שמו וזוכה בניקוד. המשחק נבנה במתכונת תחרותית, כך שהמשתתפים שפותרים את התחנות ראשונים מקבלים ניקוד רב יותר מאלו שפותרים אחריהם.

לתחנות השונות הכנסתי שאלות המבוססות על הלמידה וההתנסויות במהלך ההשתלמות, חלקן שאלות סגורות וחלקן שאלות פתוחות. שאלות אלו נועדו לבדוק את בקיאותם של המשתלמים בתכנים השונים של ההשתלמות.

ההשפעה של המשחק על המשתלמים הדהימה אותי:
ראשית - למרות שהמשחק היה אופציונלי, שיחקו בו מרבית המשתלמים - מכל שכבות הגיל.
שנית - קצת "כמו בספרים", המשחק עודד למידה מעמיקה וחזרה על תכנים, ומכיוון שחלק מן המשתלמים ביקשו להתקדם עוד בטרם נלמדו חלק מן התכנים - הרי שהם קראו מאמרים, עברו על מצגות וחקרו בצורה עצמאית על מנת לפתור את תחנות המשחק ולנסות לנצח במשחק.
ולבסוף - ההנאה של המשתתפים היתה ניכרת, וחלק ניכר מהם אף ביקש לאמץ את המשחק למסגרת כיתתית.

המשחק הוטמע בתוך אתר ההשתלמות, וכך היה נגיש למשתתפים לכל אורך ההשתלמות. התוצאות העדכניות הוצגו בראשית כל הרצאה, ובכל עודדו את המשתתפים להמשיך ולשחק.

המשחק התנהל בשני סבבים: הסבב הראשון ("חימום") הורכב בעיקר משאלות סגורות, והסבב השני ("סיכום") הורכב בעיקר משאלות פתוחות (מומלץ לפתוח את הקישורים באמצעות דפדפן chrome).

יום שישי, 13 ביולי 2012

להדביק פוסטרים על לוח שעם - בעולם הדיגיטלי? (פוסט אורח)

פוסט אורח של שי גלבוע, מורה לאזרחות ולמחשבת ישראל מתיכון "רבין" בכפר סבא: 

השנה החלטתי לגוון (בעיקר לעצמי) את ההוראה. בעצם, לא רק לגוון אלא להפוך אותה לרלוונטית יותר, אקטואלית יותר, מעשירה יותר ובכלל יותר...
במהלך השנה נחשפתי לכלים מתקושבים חדשים, בניתי אתר אזרחות לכיתה ויצרתי משימות חודשיות מאתגרות ומלמדות מבחינה אזרחותית ומבחינה תקשובית.
ככל שעבר הזמן נדהמתי לגלות שהתלמידים, אלופי הפייסבוק והאייפון, מכירים פחות את העולם שדורש קצת יותר, ואיך למרות הקשיים והאנטגוניזם הם סקרנים ללמוד. וכך, עקב בצד אגודל, גילינו, התלמידים ואני עוד אפשריות בהוראה מלוות תקשוב.


אחת המשימות הראשונות שקיבלו התלמידים היתה אומנם פשוטה מבחינה אזרחותית אך דרשה יצירתיות והתנסות עם פונקציות אינטרנטיות.
מטרת המשימה היתה לרכך את המפגש עם עולם התוכן הלימודי הממוחשב, ולאפשר לתלמידים "לשחק" עם דברים עד לרמה שהם יהיו מספיק בטוחים להשתמש בכלים מחד ולהציג בפני הכיתה (והעולם בעצם) את המוצר.

לאחר שלימדתי בכיתה את נושא הפלורליזם, כיצד הוא בא לידי ביטוי והיכן - התלמידים נשלחו להכין פוסטר דינמי (שמהר מאוד זכה בכיתה לכינוי "גלוגית") שיציג את דרכי הביטוי של הפלורליזם במדינה. לצורך כך פתחתי אני משתמש באתר גלוגסטר Glogster והכנתי עבור התלמידים סרטון הדרכה קצר בן חמש דקות ובו הכרות עם העבודה באתר. 
כל זוג התבקש לעצב פוסטר ובו שירים, סרטונים, דמויות, רקעים ועוד, כיד הדימיון הטובה עליהם, שמציגה את ריבוי הדעות. הגלוגית יכלה לvציג מספר עמותות שעוסקות בקידום נושא דומה, מפלגות בעלות אידיאולוגיות שונות
ואף מנוגדות, או אפילו סגנונות מוזיקה ורשתות שידור ייעודיות לסוגים אלו.

את הגלוגית המוכנה התלמידים התבקשו לשמור באופן גלוי ופומבי ולהדביק דיבקית על "לוח שעם" (ב-LinoIt) מיוחד שהוכן עבור זה בעמוד המשימה באתר הכיתתי. זוג שהגיש היה צריך לצפות בגלוגית נוספת אחת לפחות' ולכתוב מה דעתו על התוכן שהוצג ובנוסף גם על "האיך", ולתת לחבריו הערות עיצוביות ולימודיות.

בסופו של תהליך, מלבד לוח שעם צבעוני מלא בדבקיות, קיבלנו שלל מופעים של פלורליזם, שזה לכשעצמו ביטה פלורליזם בכיתה...
מהלך חוויתי ומעשיר שלווה בהרבה צחוקים.

יום ראשון, 27 במאי 2012

תיקון ליל שבועות ושימוש ראשון במערכת SMSים

לפני כשבוע, בהרצאה סינכרונית של מופ"ת (מפי פרופ' מיקי רונן ומירב אסף), התוודעתי לכלי שפותח במכון הטכנולוגי חולון המאפשר איסוף תגובות משתמשים ב-SMSים (או באמצעות גלישה לאתר) בשם SMS-HIT. הכלי בגרסתו הבסיסית ניתן לשימוש חינם לאנשי חינוך, לפחות בשלב זה.

בליל חמישי האחרון, ערב שבועות, העברתי הרצאה/שיחה במסגרת "תיקון ליל שבועות" בתיכון רבין שבכפר סבא, בפני כמה עשרות תלמידים ומבוגרים. הלילה כולו, עליו ניצח שי גלבוע, היה בסימן מהפכות, ואני ניסיתי לתרום את חלקי אודות מהפיכת(?) התקשוב.

במהלך המפגש התנסיתי עם המשתמשים באיסוף תגובות ממערכת ה-SMSים, ולמרות אי-הוודאות המלווה כל שימוש ראשוני במערכת בפני קהל, הרי שהמערכת פעלה היטב והמשתתפים (ובמיוחד הנוער) גילו התלהבות ועניין רב. כפי שתוכלו לראות ב-prezi למטה, שאלתי את המשתתפים במפגש "מהו חינוך, במילה אחת". לשם כך השתמשתי באפשרות של "פעילות פתוחה", אשר תוצאותיה מופיעות כענן מלים.

כותרת המפגש היתה "האם אפשר לחנך באמצעות האינטרנט?", וליוויתי את דברי במצגת prezi, המופיעה להלן:


יום רביעי, 2 במאי 2012

"אזרחות בנעלי בית" - אתר תרגול להכנה לבגרות

פעמים רבות שמעתי את הטענה ש"תקשוב זה נחמד למשחקים, אבל אין לזה זן כשלומדים לבגרות", אשר מגלמת בתוכה הנחות יסוד שגויות לגבי שימוש בטכנולוגיה אשר נובעות, לדעתי, מחוסר היכרות אמיתי עם היכולות והאפשרויות הטכנולוגיות, ומחשש מפני אובדן השליטה של המורה בנעשה בכיתה.

לקראת בגרות החורף באזרחות יצרתי עבור תלמידי אתר בשם "אזרחות בנעלי בית", אשר נועד לסכם את הלימוד ולסייע להם בתרגול אחרון לפני מבחן המתכונת ובחינת הבגרות. התלמידים התבקשו לפנות ערב ספציפי ללימוד באמצעות האתר, ובשעה שנקבעה מראש קיבלו לכתובת הדוא"ל שלהם את כתובת האתר.

האתר, בתשתית Google sites, בנוי ממספר שלבים:
1. הקדמה והנחיות
2. הרשמה לתחילת הפעילות
3. תרגול מושגים* באזרחות (באמצעות יישום מסוג flipcards על תשתית גליון אלקטרוני של גוגל)
4. שאלון עם שאלות סגורות (טופס גוגל)
5. יישום הידע על גבי אירועים אקטואליים* (Linoit)
6. מאגר שאלות כיתתי (מסמך גוגל, שאיפשר התאמה של שאלות לתלמידים לפי יכולותיהם וצרכיהם)
7. ניתוח טקסט משותף* באמצעות כלי אנוטציה (יוטיוב ומסמך גוגל, תוך שימוש בהערות)
8. שאלת בונוס, למתקדמים (טופס גוגל, כתיבת שאלה בנוסח בגרותי)
9. משוב
*במספר פעילויות הוכנס אפקט של "מישחוק" או תחרות בין התלמידים, על מנת להגביר את מידת העניין. למשל, תרגול המושגים נעשה באמצעות "משחק זכרון", ויישום הידע על אירועים אקטואליים אוסר חזרה של תלמיד על תוצר של תלמיד אחר.

כלל התלמידים (פרט לאחד) לקחו חלק בתרגול, ולפי המשובים ניכר כי מעבר להנאה ולחידוש, התרגול גם סייע להם מבחינה לימודית.

קישור לאתר (כדי להתרשם מכלל החלקים, מומלץ להכנס באמצעות chrome או firefox):
http://tigbur.seligsberg.org/ 

לקראת מועד קיץ הייתי רוצה להכין אתר כזה בארכיטקטורה שתוכל לשמש תלמידים נוספים אשר לא לומדים איתי, ולאו דווקא בתיווך מורה הכיתה.
הצעות ורעיונות לשיפורים, שינויים ומבנה מתאים יתקבלו בברכה :)

יום ראשון, 22 בינואר 2012

Voicethread

יצא לי להכיר בעבר את Voicethread, אך התקשיתי לראות כיצד אני משלבו בעבודה שלי.
(בעקבות שאלות הקהל: Thread הוא "אשכול" או "שרשור", כמו בפורום, בו הודעות באותו הנושא מקובצות תחת אשכול אחד)

הסבר קצר: ביישום המדובר, מעלים "פריט מרכזי" כלשהו: תמונה, סרט, מסמך או אתר.
כל משתתף יכול להוסיף תגובה לאותו הפריט בדרכים מגוונות - וידאו, סאונד או טקסט.

לאחרונה צצה עבורי הזדמנות לשלב את הכלי בהוראה:
בעקבות שיעורי אזרחות שעסקו בסוגיית חוק השבות ובפרשת רופאייזן (האח דניאל), יצרתי Voicethread בו ביקשתי מהתלמידים לצפות בסרטון, לקרוא חלקים מתוך פסק הדין המדובר, ולטעון טענה מנומקת: האם המדינה היתה צריכה להכיר ברופאייזן כיהודי, או לא.
ה"טריק" היה שאסור היה לחזור על נימוק שהשמיע תלמיד לפניך. ניתן לפתח ולשפר נימוקים, אך לא "לשכפל" אותם.

למרות הקושי הטכני, התלמידים צלחו את העניין בקלות:
http://voicethread.com/share/2587053/

ההתנסות הזו חיזקה אצלי כמה הנחות קודמות: תלמידים לא צריכים כמעט הסברים כדי להתמודד עם כלים טכנולוגיים; הנחיות ברורות ומחוון מתאים מעודדים משימות ברמה טובה; גם טכנולוגיה "מגניבה" לא גורמת לכל התלמידים לעשות שיעורי בית.

באותה הזדמנות, גיליתי שאם נרשמים ל- Voicethread עם חשבון מורה, מקבלים אפשרויות רבות יותר ממשתמש רגיל.
הידד!

יום ראשון, 2 באוקטובר 2011

יוצאים לדרך

למה צריך בעצם לשלב תקשוב בהוראה?
בחיפוש אחר תשובה, צפו בסרטון הבא:





עושה רושם שלמרות שיש כיום קונצנזוס סביב הצורך בשימוש ביישומי מחשב בהוראה, הרי שמידת השימוש בפועל בישומים מתוקשבים משתנה מאוד ממקום למקום: במקומות מסויימים מלמדים תוך שימוש ביישומי מחשב כל העת, ובמקומות אחרים נמצא רק לוח ומחברת.


שאלות רבות מעסיקות את המורים המבקשים לשלב יישומים מתוקשבים, כמו:
- הטכנולוגיה מתקדמת במהירות, ויישומים חדשים צצים חדשות לבקרים. האם צריך להיות במרדף מתמיד?
- האם שילוב תקשוב לא יגרום לאובדן המגע האישי עם התלמידים?
- איך מכינים מערך שיעור שיתאים לפדגוגיה מתוקשבת?
- האם התלמידים בכלל ירוויחו מזה משהו, או אולי יפסידו? ומה לגבי?
- ועוד ועוד.


בבלוג זה אנסה לסקור כלים מתוקשבים (וחינמיים) שונים ואת שימושיהם האפשריים בחינוך,
וכן אפנה למקורות נוספים ומעניינים אודות כלים וגישות פדגוגיות להטמעתם.

אביב