עד היום, כשבדקתי בחינות הייתי מתקן טעויות על גבי הבחינה ומוסיף הערות לתלמיד.
לתחושתי, לא היתה התאמה רבה בין ההשקעה שבכתיבת ההערות למידת תשומת הלב שהושקעה בהן ע"י התלמיד: אמנם חלק מן התלמידים קוראים את ההערות ומעמיקים בהן, אולם רובם כלל אינם מתייחסים אליהן, אלא עוסקים בציון בלבד. אני מנסה לעתים לפצות על זה בהחזרת המבחנים עם מחוונים מלאים, אולם גם הם לא תמיד זוכים לתשומת הלב המתאימה.
מדי שנה אני מנסה לבדוק חלק מהבחינות עם התלמידים עצמם, על מנת לקיים דיון "חי" על הכתיבה, על ההצלחות והנקודות לשיפור. זה לוקח זמן רב מאוד, ולא תמיד מתאפשר במסגרת מערכת השעות.
בשבוע שעבר קיימתי בחינה לאחת מכיתות י"ב שלי, המונה קצת יותר מ-30 תלמידים. הצלחתי לבדוק בצורה משותפת עם כ-10 תלמידים, ואילו את הבחינות האחרות בדקתי בבית. החלטתי לנסות ולשחזר, עד כמה שאפשר, את חווית היחס האישי והמשוב המפורט בבדיקה בצורה אחרת - לאחר בדיקה של כל בחינה, הקלטתי משוב קצר לתלמיד/ה בעזרת היישום Vocaroo. היישום מאפשר הקלטה ישירה באמצעות דף הבית של האתר, ועם סיום ההקלטה מתקבל קישור (URL) להקלטה, אותה ניתן לשמוע ישירות או להוריד כקובץ. שלחתי לכל תלמיד את הקישור להקלטה שלו, וזאת טרם הציונים פורסמו במשו"ב, דבר שהגביר את המוטיבציה של התלמידים להקשיב להקלטה.
לדעתי, הענין הווקאלי במשוב הוא יותר מתחליף להערה כתובה - קול אנושי מוכר יוצר קשר משמעותי יותר, מתחבר ביתר קלות לחוויה האנושית בכיתה, והוא פחות מנוכר מהערה (אני עדיין זוכר הערות בעט אדום שכתבו לי בתיכון... :).
הקלטת כל משוב נעשתה מייד לאחר סיום הבדיקה וכשהבחינה מונחת מולי, והתהליך כולו ארך בין שתיים לשלוש דקות לבחינה. מצורפת דוגמה (עם שם תלמיד בדוי) לדרך בה הקלטתי את המשובים.
ביקשתי מהתלמידים משוב למשוב - כיצד היה מבחינתם לקבל התייחסות לבחינה באופן הזה. התגובות היו מעניינות: הרוב המוחלט התלהבו - גם מהגימיק ("גם אמא שלי שמעה אותך! איזה מגניב!") ובעיקר מהיחס האישי. אחד התלמידים כתב לי: "תודה שהגעת אלי, כי אני לא הייתי בא לשאול אותך ולדבר איתך על הבחינה". חימם לי את הלב...
תלמידה אחת כתבה לי שלמרות שזה היה לה נעים לקבל משוב אישי בדרך הזו, היא היתה מעדיפה דווקא הערות כתובות, על מנת שתוכל לחזור אליהן בקלות לפני הבחינה הבאה. הלוואי והיו יותר כאלו... :)
לתחושתי, לא היתה התאמה רבה בין ההשקעה שבכתיבת ההערות למידת תשומת הלב שהושקעה בהן ע"י התלמיד: אמנם חלק מן התלמידים קוראים את ההערות ומעמיקים בהן, אולם רובם כלל אינם מתייחסים אליהן, אלא עוסקים בציון בלבד. אני מנסה לעתים לפצות על זה בהחזרת המבחנים עם מחוונים מלאים, אולם גם הם לא תמיד זוכים לתשומת הלב המתאימה.
מדי שנה אני מנסה לבדוק חלק מהבחינות עם התלמידים עצמם, על מנת לקיים דיון "חי" על הכתיבה, על ההצלחות והנקודות לשיפור. זה לוקח זמן רב מאוד, ולא תמיד מתאפשר במסגרת מערכת השעות.
בשבוע שעבר קיימתי בחינה לאחת מכיתות י"ב שלי, המונה קצת יותר מ-30 תלמידים. הצלחתי לבדוק בצורה משותפת עם כ-10 תלמידים, ואילו את הבחינות האחרות בדקתי בבית. החלטתי לנסות ולשחזר, עד כמה שאפשר, את חווית היחס האישי והמשוב המפורט בבדיקה בצורה אחרת - לאחר בדיקה של כל בחינה, הקלטתי משוב קצר לתלמיד/ה בעזרת היישום Vocaroo. היישום מאפשר הקלטה ישירה באמצעות דף הבית של האתר, ועם סיום ההקלטה מתקבל קישור (URL) להקלטה, אותה ניתן לשמוע ישירות או להוריד כקובץ. שלחתי לכל תלמיד את הקישור להקלטה שלו, וזאת טרם הציונים פורסמו במשו"ב, דבר שהגביר את המוטיבציה של התלמידים להקשיב להקלטה.לדעתי, הענין הווקאלי במשוב הוא יותר מתחליף להערה כתובה - קול אנושי מוכר יוצר קשר משמעותי יותר, מתחבר ביתר קלות לחוויה האנושית בכיתה, והוא פחות מנוכר מהערה (אני עדיין זוכר הערות בעט אדום שכתבו לי בתיכון... :).
הקלטת כל משוב נעשתה מייד לאחר סיום הבדיקה וכשהבחינה מונחת מולי, והתהליך כולו ארך בין שתיים לשלוש דקות לבחינה. מצורפת דוגמה (עם שם תלמיד בדוי) לדרך בה הקלטתי את המשובים.
ביקשתי מהתלמידים משוב למשוב - כיצד היה מבחינתם לקבל התייחסות לבחינה באופן הזה. התגובות היו מעניינות: הרוב המוחלט התלהבו - גם מהגימיק ("גם אמא שלי שמעה אותך! איזה מגניב!") ובעיקר מהיחס האישי. אחד התלמידים כתב לי: "תודה שהגעת אלי, כי אני לא הייתי בא לשאול אותך ולדבר איתך על הבחינה". חימם לי את הלב...
תלמידה אחת כתבה לי שלמרות שזה היה לה נעים לקבל משוב אישי בדרך הזו, היא היתה מעדיפה דווקא הערות כתובות, על מנת שתוכל לחזור אליהן בקלות לפני הבחינה הבאה. הלוואי והיו יותר כאלו... :)
אני שותפה לתחושתך שאין התאמה בין ההשקעה שבכתיבת ההערות למידת תשומת הלב שהתלמיד משקיע בהן. בדרך כלל, תלמידי מחפשים את הציון ואם אני מוסרת את הציון רק לאחר שקוראים את ההערות או אפילו מעירה ללא ציון תגובתם (של החדשים אצלי) היא: "אז כמה נתת לי?"(שלא לומר, "כמה הבאת לי?"). אבל זה לא הם, זה אנחנו במערכת החינוך שמקדשים את הציונים וכל מה שאפשר לכמת.
השבמחקאביב, כרגיל, אתה משב רוח רענן בשדה החינוך שלנו. כייף לקרוא את הפוסטים שלך ואני הולכת לנסות את היישום.
קודם כל - תודה.
מחקאני מרגיש שלא הדגשתי נקודה שהיה חשוב להדגיש (ומתלבט אם לשנות את הפוסט עצמו): העניין הווקאלי, לדעתי, הוא יותר מתחליף להערות כתובות. הטאצ' האישי שמתבטא בקול משמעותי בפני עצמו, ואני חושב שהוא יוצר מידה אחרת של קבלה והפנמה של הנאמר.
עכשיו נראה לי שאעדכן את הפוסט... :)
שלום אביב -
השבמחקהרעיון יפה, הביצוע בעיתי בעיני (בלשון המעטה) -
1. חשיפה לפרסומות שאין לך שליטה עליהן, המרוחות על כל הדף.
2. דרישת היישום החיצוני (המבוסס על פלאש) לגישה ישירה למיקרופון ולמצלמה המותקנים במחשב האישי. מניסיון - פתח לצרות צרורות.
עם קצת מאמץ נוסף, ניתן להימנע מכל המוקשים האלה, ולהשיג את אותה תוצאה (ואפילו יותר) בכל מערכת בלוגים, ועם יישומים חופשיים המותקנים במחשב.
ואם כבר טאצ' – אז למה לא גם וידאו?
דוגמה ראה בקישור -
http://www.pisga.org.il/blog/hadgama/blog.asp?p=DBA963AF
אלישע
נ.ב – נהנה לקרוא את הבלוג שלך
היי אלישע.
מחקתודה, גם על המחמאה וגם על המערכת הנפלאה שאתה מתחזק.
קונקרטית, להערות שלך - מסכים שעניין הפרסומות בעייתי, בכל מקרה זה לא נראה לי דרמטי כשאני מתעסק עם תלמידי תיכון. נראה לי שאברום רותם כתב על זה משהו לא מזמן, שצריך ללמוד לחיות עם פרסומות.
שקלתי לעשות זאת בדרכים אחרות, למשל בהקלטת קובץ במחשב ושליחתו, אבל זה היה מסרבל את זה ומאריך מאוד את זמן העבודה, שגם ככה לא היה קצר (הרבה תלמידים).
תודה על ההצעה לגבי וידאו! אני בהחלט שוקל לאמץ את זה. נכנס לרשימת ה- ToDo לשנה זו...
אביב
היי אביב
מחקמנהל בית הספר הראשון שלי סיכם פעם בצורה מאוד פשוטה את מטרת החינוך -"לקחת את התלמיד מנקודה A ולהביא אותו לנקודה B". מטרת החינוך היא לשנות את המציאות ולא לקבל את הדברים כי "כך עושות כולן".
וכן, אני חלוק לחלוטין עם הדברים שכתב אברום רותם. בעיני זאת פשוט בריחה מאחריות.
תמיד רצינו לעשות את הנכון כדי למנוע צמיחתם של עשבים שוטים מחוץ לגדר, והנה אנחנו מוצאים את עצמנו באופן לא מודע משקים ומטפחים את אותם עשבים, ובלבד שלא נצטרך להתמודד התמודדות אמת עם המציאות המחפשת קיצורי דרך.
ולידיעתך - רק בגללך נאלצתי להירשם לבלוגר.
אלישע
אלישע, אני ממש שמח על הדיון הזה - זו הפעם הראשונה שנוצר דיון מהותי סביב פוסט שכתבתי, למרות שהיו מקומות שלטעמי "זעקו" עוד יותר, גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינה אתית.
השבמחקנראה לי שיש לך משהו שלרוב המורים (ובכללם אני) אין, וזה נגישות למשאבים טכנולוגיים ויכולת לפתח תוכנה בצורה עצמאית. מי שאינו כזה צריך להתמודד עם מה שיש.
יתרה מזאת, אני חושב שאם המערכת החינוכית לא תדע לעשות שימוש מושכל בחידושים טכנולוגיים (שאינם בהכרח מותאמים לחינוך) - הפיגור שלנו אחרי הנעשה בשטח יהיה גדול עוד יותר.
אגב, התוכנות שמשרד החינוך רוכש ושאיתן המשרד מעודד לעבוד (אופיס כתוכנה, אופיס 365 ברשת, שיתופי פעולה עם גוגל וכו') - אינם מסחריים ונגועים בפרסומות? נכון שהפרסום כאן עובד על מודל אחר, של הרגלה בעיקר, אבל הוא שם, ואני לא חושב שיש דרך להמלט ממנו.
למה היית צריך להירשם לבלוגר, אגב? אפשר להשאיר תגובות גם בלי יוזר רשום.
היי צמח -
השבמחקגם אני שמח. נושא הבלוג שלך - שימוש בכלים מתוקשבים לקידום מערכת החינוך - קרוב לליבי, ולכן אני רואה מקום זה ראוי שיתקיים בו דיון מעין זה.
1. את כל מה שלמדתי ויצרתי העמדתי תמיד לרשות כל המבקש (גם אלה שאינם שייכים למחוז דרום), ומעולם לא ראיתי בהם קניין אישי. אתה מוזמן להציץ בהגדרות היסוד של מערכת תקשוב דרום, כפי שנכתבו על ידי בשנת 1995 -
http://www.edu-negev.gov.il/archive.htm
2. לפני שבוחרים בכלים טכנולוגים חדשים יש, לראות עיני, לבדוק היטב את התאמתם הערכית לצרכים החינוכיים, ולא ההפך (ושוב "הזנב המכשכש של הכלב"...). אנחנו כמורים ומחנכים, חייבים להיות המובילים ולא המובלים.
3. אינני מייצג את משרד החינוך, ולעיתים קרובות אני חלוק בדעותיי עם מקבלי ההחלטות שם. לשמחתי, יצרתי לעצמי את המצע עליו אני יכול לפעול בהתאם להבנתי, גם אם יש לא מעט המנסים להלך עלי אימים.
אלישע
נ.ב - אני חייב לבחור בפרופיל - לא?
אביב שלום,
השבמחקאני מורה וגם סטודנטית לתואר שני בתכנון לימודים והערכה ונתבקשתי במסגרת קורס יישומים בהערכת ובתכנון לימודים במרחב וירטואלי לחפש בלוג מעניין מתחום החינוך ולהגיב על הדברים שנכתבים ולהתבונן מהצד על תגובות של הקוראים. זו פעם ראשונה שלי שאני נכנסת לבלוג ומגיבה זה תחום חדש עבורי .ראשית אני מתחברת לתחושת שלך בעניין הזמן המושקע בכתיבת הערות על דף הבחינה ביחס למידת תשומת הלב שהושקעה בהן ע"י התלמיד. גם אצלי בכיתה מעטים התלמידים שמתייחסים להערות הכתובות שלי. נהגתי עד כה להקדיש שיעור או שניים לפתירת המבחן והתייחסות לטעויות של התלמידים . בעבר הרגשתי שפעולה זו תרמה להבנת של התלמידים . השנה אני נוקטת בדרך אחרת והיא להחזיר לתלמידים את הבחינה עם הערותיי ולבקש מהם לפתור את הבחינה שוב בהתייחס להערות שלי ולהגיש . בדרך זו אני מוודאת שכל התלמידים התייחסו להערותיי ובכך אני משיגה את המטרה שלי והתלמיד נתרם והלמידה נעשית משמעותית יותר בעיני. אהבתי את הרעיון שהצגת אבל אני עדיין חושבת כי יותר נוח ונגיש לתלמיד לקרוא את ההערות על גבי הדף מאשר לשמוע הערה מוקלטת. למרות כל הטכנולוגיה יש הרבה תקלות שלא בשליטה (הפלאש לא עבד, המיקרופון לא עובד, המחשב לא תומך וכו').
הייתי מנצלת את יתרונות הטכנולוגיה ככלי להוראה ולא הערכה במקרה זה. האם אתה משתמש בבלוג כחלק מהפעילות הכיתתית? כיצד ניתן לדעתך לנצל כלי זה בכיתה?
בברכה
רים
שלום רים, ואני שמח שכתבת.
מחקכמורה בתיכון המגיש לבגרות (ובמקרה הזה - אפילו במועד חורף, כך שהזמן קצר במיוחד), אחד המשאבים העיקריים שעלי לנהל הוא משאב הזמן. אני משוכנע, כמו שכתבו כאן גם אחרים, שיש דרכים רבות ומגוונות לבדוק בחינות ולהעביר עליהן משוב. בחלקן אף התנסיתי בעבר. המטרה כאן היתה להשיג מטרה שבתפיסתי קשה להשיג בדרכים אחרות - בדרך בה הטכנולוגיה מסייעת לתהליך.
חשוב לי להדגיש שהמטרה של הבלוג היא לא לומר "זו הדרך", לא בפוסט הזה ולא באף פוסט אחר. אני עושה ניסויים והתנסויות עם הכיתות שלי, כמו כל מורה. את אלו שנוגעות בטכנולוגיה אני מעלה לכאן, מתוך מטרה לשתף ולקיים שיח. רוצה לומר - אפשר להשתמש בטכנולוגיה להוראה, להערכה, לייעול ניהול הלמידה, להגברת המוטיבציה ולעוד שימושים רבים ושונים. אין בשימוש אחד כדי לסתור שימוש אחר, ולכן הדיון על שימוש ביתרונות הטכנולוגיה לשימוש כזה ולא אחר נראה לי פחות רלוונטי.
לשאלתך, עשיתי שימושים אחרים בבלוגים לניהול למידה (למשל לכתיבת עבודות משותפת של קבוצות תלמידים).
אביב
אביב שלום
השבמחקשמעתי אותך בכנס מוח בנושא הוראת אזרחות ברשת . וימים אלה בית העצמאות - היכל העצמאות עובר שיפוץ
ומתעוררת השאלה איך להציב את הבית בתהליך הלמידה . אתגר שמציע לשלב את גיא בן גל בנושא .
לי יש ענין לקדם מוזיאונים כסביבות למידה . אשמח לקבל את עמדתך
שלום דוד.
מחקאשמח להמשיך ולדבר במייל.
אנא כתוב לי ל- avivt (at) cet.ac.il