יום חמישי, 13 במרץ 2014

אזרחות דיגיטלית - ולימודי האזרחות בישראל

בזמן ששני פוסטים מעניינים מתבשלים להם (משימת אווטרים ו-תלמידים יוצרים יחידות לימוד מקוונות),
אני מבקש לשתף אתכם במאמר שחיברתי בשם "אזרחות דיגיטלית - ולימודי האזרחות בישראל".
המאמר התפרסם לא מזמן בספר "שומרי הסף של האזרחות - קולות אנשי החינוך" בעריכת ניסן נוה ויגאל הראל, ואני סבור שלמרות שהוא עוסק באופן ספציפי ב(היעדר) הממשקים בין תוכנית הלימודים באזרחות לבין תחום "האזרחות הדיגיטלית", הרי שכל מי שמתעניין בבעיות בהתמודדות מערכת החינוך עם אתגרי המאה ה-21 יכול למצוא בו עניין.
אשמח לתגובות!

תקציר המאמר:
מטרת המאמר לעמוד על הפערים שבין תוכניות הלימודים באזרחות בישראל, בדגש על תוכנית הלימודים לחטיבה עליונה, לבין התחום של "אזרחות דיגיטלית", אשר עוסק במיומנויות ובתוכן שעל האזרח לדעת לשם תפקוד בסביבה מקוונת מודרנית. "אזרחות דיגיטלית" נוגעת בתחומים מגוונים, ובהם חוק ברשת, מסחר דיגיטלי, אתיקה בסביבה מקוונת, זכויות וחובות ברשת ועוד.

המאמר מדגיש את אי התאמת התוכנית הנוכחית לאתגרי המאה ה-21, ואת התעלמותה מהמהפכה הדיגיטלית ומהשפעות תרבות הרשת על נושאי הלימוד השונים, ובמרכזם עקרונות הדמוקרטיה והמשטר והפוליטיקה בישראל, ומציע פתרונות אפשריים במספר רבדים: קישורים אפשריים בין תוכנית הלימודים הנוכחית לבין נושאי "האזרחות הדיגיטלית", הצעות דידקטיות ראשוניות למורה בכיתה לשלב הנוכחי והמלצות לקובעי מדיניות לטווח הארוך.

לעיון במאמר במלואו יש ללחוץ כאן.

יום שבת, 15 בפברואר 2014

מי אוהב להעתיק מהלוח?! (מחברת כיתתית מקוונת והשפעתה על תרבות הכיתה)

אחת הפעולות השכיחות והמיותרות ביותר בעיני בביה"ס היא פעולת השעתוק: המורה מסביר, מכתיב או כותב על הלוח, ו-30 תלמידים רושמים את הדברים במחברותיהם. מעבר לעובדה שכל החומר נמצא כבר באינספור מקורות ברשת, הרי שהשכפול הבלתי פוסק הזה גוזל זמן כיתה רב מאוד.

בשתיים מהכיתות שאני מלמד בשנה זו החלטתי לבדוק עם התלמידים אפשרות של ניהול "מחברת כיתתית מקוונת", כלומר: התלמידים לא נדרשים להחזיק מחברת אישית, אלא שבכל שיעור מוטל על אחד מן התלמידים לסכם, לשלוח אלי במייל את הסיכום (מוקלד) ואני מעלה אותו לאתר משותף. לתלמיד המסכם ניתנת גם האפשרות שלא לכתוב כלל במהלך השיעור אלא לאתר סיכום איכותי ברשת, לוודא שהוא הולם את שלמדנו בכיתה - ולהשתמש בו.

בשתי הכיתות היה מדובר בתהליך קבלת החלטות מורכב (התלמידים קיבלו חופש מוחלט לשכנע אלו את אלו ולהחליט בהצבעה דמוקרטית - בה דרשתי רוב מוחלט, דבר שהוביל לדיון אזרחי מעניין) שהסתיים בהחלטה לקיים מחברת כיתתית מקוונת, ובשתי הכיתות הדבר הוביל לשינוי משמעותי בסדרי הלמידה, בו אני רוצה לשתף:

1. אופן הלמידה בשיעורים: אם לא צריך מחברות ולכתוב באופן שוטף - גם לא צריך לשבת מאחורי שולחן; ואם לא צריך לשבת מאחורי שולחן - גם לא חייבים לשבת על כסא; ומכאן קצרה הדרך לישיבה חופשית, במעגל או בדרכים אחרות, דבר שמשנה את אופני הדיון בכיתה ומאפשר לי גמישות רבה יותר.
האם צריך מחברת כדי "להחזיק" את הכיתה או ליצור ריכוז? מהחוויה ומהנסיון שלי - לא, והשיעורים הופכים להיות זירות דיון סוערות. האם זה מוחלט? לא. אני מרגיש שיש תלמידים שצריכים את המחברת מולם כדי להיזכר ולעקוב, והם צריכים מודל מפצה.
ומה לגבי הצורך של התלמידים בתרגול כתיבה? ראשית, יש דפי עבודה, תרגולי שאלות ואפילו בחנים. שנית, נראה לי שהם כותבים מספיק במקצועות אחרים, כך שלא בגלל מקצוע אחד תאבד להם המיומנות.

2. האתר כמרכז למידה: מי שקורא את הבלוג שלי יודע שאני חובב משימות לימודיות מקוונות כאירועי למידה והערכה. למעשה, בכל מקום בו יש לי אפשרות להימנע מבחינה ולהמירה במשימה מקוונת - אני מעדיף את המשימה. עד עכשיו המשימות היו באתרים נפרדים, ואילו באתר הכיתתי המשימות מגיעות בתוך הקשר ברור, ויתרה מזאת - חלק מן המשימות מאפשרות לתלמידים לערוך דפים משלהם באתר, דבר שיוצר מעורבות רבה בו ואפילו התרגשות (ראו למשל את משימת "משאלי העם").
ניהול האתר נמצא בידי, דבר שמצד אחד מבטיח ש"החומר" כתוב באופן מדויק ומתאים לתלמידים שלי, ומצד שני - לוקח זמן מה, אבל ביננו - בשביל מה יש שעות שהות של "עוז לתמורה"? :)

3. המשמעות מבחינתי כמורה: לשינוי המתואר היו כמה השפעות עיקריות עלי ועל אופן העבודה שלי בכיתה - ראשית, התפנה לי זמן לא מבוטל בכל אחת מהכיתות, זמן שבעבר היה מוקדש לכתיבה במחברת. זה מאפשר להעמיק יותר ולקיים יותר דיונים והפעלות בכיתה. שנית, איני מחויב לקיים את השיעורים בחדרי הכיתה, ומאוד נוח לי לעבור מחדר לחדר או אף לקיים שיעורים מחוץ לחדרים. ולבסוף - העלאת כל חומרי הלמידה לרשת מחייבת אותי להקפיד על כל מילה ולהיות חשוף מאוד לביקורת. זה יכול להרתיע, אותי זה מעניין.
באחת הכיתות סוגיית האתר הפכה למעניינת במיוחד כאשר קיימנו דיון על מהותה של "מחברת דיגיטלית". יחד הגענו למסקנות מעניינות וחשובות לתלמידים: חשיבות הויזואליות של האתר, האחריות המוטלת על כל אחד מן התלמידים לסכם באופן מיטבי ואפילו השימוש הנכון בוידאו ובהיפרלינקים ללמידה משמעותית.

האתרים עצמם מנוהלים ב-google sites, שהיא פלטפורמה נוחה עבורי:
לעיון באתר של כיתה ט'4
לעיון באתר של מגמת אזרחות כיתה י'

יום שישי, 6 בדצמבר 2013

זמן לכל ועת לכל... ציר זמן! (Meograph, Dipity & Timetoast)


(פוסט אורח של דרור אלנר, מורה לאזרחות ולאנגלית בביה"ס "מעיין השחר" שבקיבוץ עין החורש)

יש יתרונות רבים למורה האנגלית בבית הספר. הראשון - היוקרה היחסית לה זוכה המקצוע. לצד המתמטיקה נתפסת האנגלית כמקצוע נחוץ וחיוני. מכאן גם שבאופן יחסי המוטיבציה של התלמידים להצליח בתחום זה גבוהה. השני - האפשרויות לשלב טכנולוגיה בכיתה הן רבות, שכן אתרי אינטרנט רבים, חלקם אטרקטיביים במיוחד למורה, פועלים בשפה האנגלית.
להלן דוגמה טובה ליתרון אחרון זה: 

בשכבת ט' השנה, בכיתת המתקדמים באנגלית, נלמד ספר של ניצולת שואה מארה"ב, מריון בלומנטל. הספר עוקב אחר חייה כילדה בגרמניה בשנות השלושים של המאה העשרים, בריחת המשפחה להולנד ושנותיה הקשות במחנה ברגן בלזן.
לימוד הספר הוא יוזמה שלי, לאחר שנתקלתי בו במקרה בחנות ספרים, ראיתי בו פוטנציאל חינוכי ושכנעתי את הנהלת בית הספר לקנות עותקים ממנו. 
מכיוון שאין בנמצא חוברת פעילות כתובה שתלווה את הספר, אני יוצר פעילויות אינטראקטיביות סביבו תוך כדי לימוד הספר. כך, בסופו של כל פרק או שני פרקים, נדרשים התלמידים לבצע מטלה כלשהי, הכוללת חשיפה ושימוש בכלי אינטראקטיבי כלשהו (הרעיון אינו מקורי שלי, ואני מאמץ בעניין זה רעיונות שנחשפתי אליהם במסגרת ההשתלמויות של אביב צמח במטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית).

בסוף הפרק השני, לדוגמה, שעסק בעליית הנאצים לשלטון, נדרשו התלמידים לייצר ציר זמן אינטראקטיבי באמצעות אחד הכלים לכך הקיימים ברשת. לתלמידים הוצגו שלוש אפשרויות וניתנה להם בחירה: Timetoast, Dipity and Meograph וניתנו להם הנחיות ברורות כיצד להכין את ציר הזמן וכיצד להשתמש בכלים אלו באמצעות קישורים במסמך משותף, בו גם הוגשו התוצרים.
הוקצו למשימה שני שיעורים. ניתנה לתלמידים אפשרות לעבוד בזוגות. לאחר שני שיעורים הוצגו התוצרים בכיתה.

החוויה הייתה מוצלחת. בתחילה, כמו בכל פעם שמוצג כלי אינטרנטי חדש, ישנה חשדנות קלה, אך זו מתפוגגת ברגע שבו התלמידים מתחילים לעבוד. התלמידים היו צריכים לעבור על הפרק הרלוונטי בספר, להוציא ממנו מידע נחוץ,  ועשו זאת באווירה נעימה, תוך שהם למדו כלי אינטרנטי שיוכל לשמש אותם גם בעבודות שיכתבו עוד בהמשך.
נכון להיום, ממשק האתר של צירי הזמן הללו זמין רק באנגלית (אם כי התוצר יכול להיות בעברית) ולכן זה מסוג הפעילויות המתאימות לכיתת דוברי אנגלית.

ולסיום - גם אני, מורה הכיתה, נהנתי מהמטלה. במקום לכתוב עוד בוחן אמריקאי על פרק בספר, למדתי את הכלי בעצמי, התנסיתי בו קודם לכן, ויזמתי פעילות חדשה. 

את המשימה המפורטת והתוצרים ניתן לראות בקישור הזה

יום חמישי, 3 באוקטובר 2013

ארוחת טעימות וסדנת בישול - בתקשוב! (תיאור מהלך השתלמות תקשוב)

פוסט קצר המתאר השתלמות מעניינת שהובלתי במהלך השנה הקודמת:

אילו היו מזמינים אתכם לארוחת טעימות משולבת בסדנת בישול אקזוטי, פעם בשבוע למשך שנה שלמה – הייתם באים?

25 מורים אמיצים מנתניה החליטו שהם לא מפחדים (ו”לא סופרים קלוריות”), והשתתפו איתנו (MindCET) בקורס ייחודי שהתקיים השנה בתחום התקשוב בחינוך, בשיתוף עם עיריית נתניה. מדי שבוע התכנסנו ללמידה ולסדנה מעשית בת שעתיים וחצי, אשר לוותה בלמידה עצמית מקוונת בהיקף של שעתיים נוספות מדי שבוע.

המשתתפים – מורים בחינוך העל-יסודי בנתניה, הגיעו מתחומי הוראה שונים ועם רקע שונה ומגוון בתקשוב
(בתמונה, בהרכב חסר)

תשאלו – מה ההבדל בין הקורס הזה לבין השלמויות תקשוב אחרות שמתקיימות במחוזותינו?

ובכן, ראשית – ההיקף: הקורס היה בהיקף של 120 שעות – רובן פנים אל פנים, חלקן בלמידה מרחוק ומיעוטן בלמידה סינכרונית, וכן שני ימים מרוכזים בחופשות. ההיקף הרחב אפשר כר פעולה רחב ללמידה, להתנסות ולריפלקציה.
שנית – תכני הלמידה העשירים: בקורס נחשפו המשתלמים לתכנים מגוונים מאוד, החל מיסודות התקשוב החינוכי ועד לכלים העדכניים ביותר. הדגש במהלך הקורס היה כל העת סביב שימוש בטכנולוגיה בחינוך כדי לשנות דרכי הוראה ולמידה, ולאו דווקא כדי לשמש מגבר לדרכים קיימות. מומלץ מאוד לעיין בתוכנית הקורס במלואה.

ולבסוף – שילבנו בלמידה פרק נפרד שעסק ב”יצירת אדוות” ובהחדרת השינוי לביה”ס, מתוך תפיסה שבדרך זו ניתן לקדם שינוי בדרך של למידת עמיתים בתוך בתי הספר מהם הגיעו המשתתפים ואליהם הם שבים. בסיום הקורס, המשתתפים פיתחו יחידות לימוד מלאות, אשר משלבות למידה כיתתית פעילה ועמה שימושים מרתקים בכלים דיגיטליים מקוונים – לעידוד דרכים חדשות להוראה וללמידה ולהעשרת המעשה הכיתתי.

אחרי 120 שעות של בחישות בסירים וירטואליים וטעימות מסביבות מקוונת, יצאו כולם שבעים – ובעיקר עם טעם של עוד.

יום שישי, 27 בספטמבר 2013

מחשב לכל ילד - טירוף ה-QR! (משחק לימודי ומיני חקר מבוסס קודים)

אחת הכיתות שאני מלמד השנה היא מגמת אזרחות (5 יח"ל), ובה אני נהנה מכיתה עם מספר קטן יחסית של תלמידים (כ-15). למרות שעבר זמן קצר מתחילת השנה, עשינו בקבוצה שתי פעילויות מעניינות עם סמרטפונים וקודי QR שהייתי רוצה לשתף בהן:

חלק ראשון - חימום והיכרות עם המגמה:
בניתי עבור התלמידים משחק קצר מבוסס קודי QR, בו יצרתי 4 תחנות שבכל אחת מהן שאלה אשר מתקשרת הן למיקום התחנה בביה"ס והן לאחד מנושאי הלימוד ביחידות ההרחבה, וזאת כהיכרות עם מגמת אזרחות בה לומדים, מעבר לשתי יחידות החובה, 3 יחידות נוספות (מבין ארבע אפשריות).
התלמידים (בכיתה י') התלהבו מאוד מן המשחק, רצו בקבוצות ברחבי ביה"ס ובעיקר - שבו מן המשחק כשהם נרגשים ומתעניינים בנושאי הלימוד השונים, בהם נתקלו בצורה חווייתית (מי היה מאמין שהקפיטריה בביה"ס יכולה להיכנס לתוכנית הלימודים?...).
את המשחק יצרתי בעזרת המחולל QRACE של HIT (אינטואיטיבי ופשוט, מומלץ בחום!), ואל המשחק עצמו ניתן להכנס בקישור הזה (התחנות עצמן היו תלויות כמובן במקומות שונים בביה"ס).

חלק שני - מיני חקר:
לאחר שצלחנו את ההתנסות הראשונית עם סמרטפונים וקודי QR, עברנו לסיפור האמיתי:
אחד מנושאי הלימוד באזרחות הם התנאים לקיומה של מדינה ריבונית. מדובר בחמישה תנאים אותם על התלמידים להכיר, ועד עתה הייתי מקיים בכיתה דיונים סביב מדינות וישויות נבחרות ובדיקת התנאים לגביהן.
השנה החלטתי לגוון ולהשתמש בסמרטפונים של התלמידים כמחשבים בעזרתם יבצעו מיני-חקר פשוט: כל תלמיד קיבל דף (מודפס) ובו שם של מדינה אותה עליו לחקור, וכן קישורים למקורות מידע רלוונטיים בצורת קודי QR. את רוב המידע אפשר היה להוציא מויקיפדיה, אולם לא את כולו. הקישורים ניתנו למקורות מידע מגוונים יותר, שלהם פוטנציאל להעשרת הידע בדרכים אחרות ולהרחבת הדיון בכיתה.

למה סמרטפון? כדי להרגיל את התלמידים לחפש תשובות בעצמם במקום לשאול אותי.
למה QR? כי להקליד כתובות בסמרטפון זה מבאס, וקודים יוצרים סקרנות ("לאן זה יוביל אותי?").
למה על דף? כי לא בכל סמרטפון יש פתיחת יישומים במקביל, והקלדה תסגור את חלון המידע. בנוסף, ולא פחות חשוב - כדי שאת הדיון בסוף יהיה ניתן לעשות ללא סמרטפונים.
ומה עם תקלות? לרוב המוחלט היתה חבילת גלישה. למי שלא, היתה רשת אלחוטית בית ספרית. בנוסף, פתחתי את נקודת הגישה מהטלפון שלי. בסופו של דבר, רק תלמידה אחת לא הצליחה להתחבר לרשת, והיא עבדה בזוג עם תלמידה נוספת.
את הפעילות העליתי גם לאתר "תמיד אזרחות" של מטח, ותוכלו להתרשם ממנה בקישור הזה.

כל תלמיד עבד בצורה עצמאית, חלקם בכיתה וחלקם מחוצה לה. לאחר שכל תלמיד חקר (כ-15 דקות), עמדו התלמידים והציגו את ממצאיהם מול הכיתה כולה, במליאה, והתפתח דיון מעניין - גם בתוכן עצמו וגם בהשוואה בין המדינות.
לבסוף, שאלתי את התלמידים לגבי עצם פעילות החקר בעזרת סמרטפון ו-QR. ניכר היה שאופי הפעילות הפתיע אותם והיווה חריגה מאופי הלמידה "הרגיל" שבו המורה במרכז, ודרך החקר הזו עניינה אותם והיתה להם נעימה ללמידה.

אגב, אנקדוטה טכנולוגית: קוד ה-QR העליון (לאפליקציית ויקיפדיה) בדף העבודה נוצר במחולל Tagginn, שאחת האופציות בו היא התאמת קישור שונה לפי סוג המכשיר. זה היה חשוב לי כדי ליצור קישור להורדת האפליקצייה מהאפסטור לבעלי אייפון ומה-play store לבעלי אנדרואיד.

יום חמישי, 26 בספטמבר 2013

סערה על הלוח! (לוח הכיתה עובר ל-Padlet)

חופשת סוכות היא זמן מצויין להשלים פערים מהשנה הקודמת. מקווה שקצב העדכונים יהיה מהיר יותר:

פעמים רבות אני נכנס לכיתה ורואה שהמורה שלימד/ה לפני עשה/תה שימוש ב"שמש אסוציאציות". BrainStorming היא מתודה מוכרת ויעילה לפתיחת נושא ולחילוץ ידע קיים מהתלמידים, ולה כמובן יתרונות וחסרונות. החלטתי לנסות ולשלב במהלך כלי דיגיטלי מעניין, שיוכל לשנות את אופי "סיעור המוחות":

לקראת סוף שנת הלימודים הקודמת, במסגרת תהליך חקר עם תלמידים ולאחר לימוד מוקדם של נושא "הגבלת השלטון בישראל", הגענו לשלב גיבוש שאלת המחקר. במסגרת השיעור יצרנו על הלוח תיאור באמצעות תרשים של נושא הלימוד (נושא מרכזי ונושאי משנה), וחילקתי לתלמידים פתקיות צהובות עליהן ביקשתי שירשמו שאלות שמעניינות אותם בנושא.
הכלל היחיד לניסוח השאלה היה: "כתבו שאלה שמעניינת אתכם בנושא - ושהתשובה לה לא קיימת בבדיקה פשוטה בויקיפדיה". עודדתי אותם להשתמש בויקיפדיה מהסמרטפונים, על מנת לוודא שלא מדובר במידע קיים ונגיש.

בשלב זה אספתי את הפתקים מן התלמידים, הקראנו כל פתקית, דנו בשאלה שהוצגה ואף שיפרנו אותה יחד (ואפילו הזכרנו את הכללים לסיעור מוחות איכותי). הפתקיות הודבקו על הלוח לפי המיקום המתאים ביחס לתרשים שהופיע עליו.

בשלב זה הגיע סיום השיעור, וחששתי שהעבודה היפה שנעשתה תאבד ושלא יהיה ניתן להמשיך את השיעור הבא מאותו המקום, ובמיוחד בהיבט הויזואלי שלו. צילמתי את הלוח, שהכיל את התרשים ואת הפתקיות של התלמידים.
את התמונה הדבקתי בלוח ב-Padlet (שנקרא בעבר Wallwisher) והפכתי את הלוח ל"ציבורי". הדבקתי קישור ללוח בקבוצת הפייסבוק הכיתתית, וביקשתי מהתלמידים לכתוב שאלות חקר נוספות בנושא באמצעות הוספת פתקיות וירטואליות ללוח. בשלב זה, התמצה תפקידי בארגון הפתקיות שהעלו התלמידים ועריכתן הלשונית. קישור ללוח הסופי (סגור להוספת פתקיות נוספות).

בשיעור שלאחר מכן, התלמידים התחלקו לקבוצות ופתחו את הלוח הוירטואלי. כל קבוצה בחרה שאלה מבין אלו שהופיעו על לוח ה-Padlet (לאו דווקא שאלה ששאל אחד מחברי הקבוצה), פיתחה אותה עוד והחלה בתהליך החקר.

אני מוצא לפעילות הזו כמה היבטים מעניינים:
1. הקישור בין הפעילות בכיתה והמשך העבודה בבית מאותה הנקודה בדיוק - גם כשמדובר במהלך מורכב בכיתה.
2. השיתופיות שיצרו התלמידים - גם בכיתה, גם בעבודה מרחוק ולבסוף גם בתוצרים.
3. ההיכרות עם (עוד) כלי דיגיטלי, פשוט מאוד ליישום, שגרם גם לתלמידים החרדים מעבודה עם מחשב לכניסה חלקה לעניין.
4. ובעיקר... הרחבת השימוש בלוח הכיתה - גם מעבר לכיתה!