יום שני, 28 במאי 2012

שיעורי הבית להיום - לכתוב טוקבק! (פוסט אורח)


פוסט אורח של נעמה כהן, מורה ומדריכה בהיסטוריה ואזרחות:

עמיתי יוסי לונדין התייחס לא מזמן לתרבות הטוקבק הנהוגה אצלנו, ואני מבקשת להציג את המענה האזרחי (והמתוקשב) שאנחנו, כמורים לאזרחות, צריכים לדעתי לתת.
         כן, אפשר להגיד שאני עושה כאן "טוקבק" :-)

בעוד בעבר דיון ומפגש עם "האחר" היה עניין שמתכוננים אליו, נוסעים אליו ויושבים במעגל...הרי שהיום זה שונה: אחד המאפיינים של מהפכת האינטרנט היא מפגש בלתי פוסק עם "האחר" במדיות מגוונות, המאפשרות תקשורת מידית ואפשרות תגובה. זוהי מציאות שעלינו להבין, להתכונן ולהכין אליה את תלמידינו - במסגרת שיעורי אזרחות, ובזירת הפעילות האמתית, דהיינו האינטרנט.
קוראים לזה: הקניית "מיומנויות המאה ה-21" או "אזרחות דיגיטלית". אני חושבת שכמורים בעידן המודרני, עלינו לתכנן הוראה אשר נותנת מענה למגמה הזו, ומציידת את התלמיד בכלים שיכינו אותו לקראת להשתלבות במרחב החברתי ולשותפות בדיון הציבורי - הממשי והווירטואלי.

עולם ה"טוקבקים" מעורר ברובנו תחושת חוסר נחת. מרבית הטוקבקים מאופיינים ברמה הירודה, בשפה קשה ובנטייה להשתלח בכותבים ובציבורים שונים, דברים אשר מתעצמים כתוצאה מהאנונימיות הנהוגה בעת הכתיבה, סינון ועריכה מינימליים, בורות לעתים, וכן רמת המוסר של ה"טוקבקיסטים". ויחד עם זאת, לטוקבקים השפעה לא מבוטלת על השיח הישראלי. מחקר עדכני בישראל גילה כי במרבית הכתבות, הטוקבק פועל כגורם מאזן ומנוגד לזה של הכתבה, וכן שבמרבית הכתבות ייחשף הקורא של הטוקבק לרעיונות ולמידע שלא פורסמו בכתבה עצמה.
       ואיך כל זה קשור לחינוך?


אני מבקשת לשתף אתכם במשימת "טוקבקים" שנתתי לתלמידותיי, כתחליף לשאלת "הבע עמדתך בנושא זה":
המשימה שהתלמידות קיבלו הייתה למצוא באתר חדשות כתבה שעוסקת בעניין חברתי כלכלי, ולכתוב עליה תגובה - "טוקבק". בתגובה צריכה להופיע טענה ברורה ונימוק העושה שימוש בשני מושגים מתחום האזרחות (בדומה לשאלת הבגרות). לאחר הכתיבה ופרסום הטוקבק, התלמידות היו צריכות למלא את הטופס המקוון הבא.

בעקבות המשימה התפתח דיון חשוב ומעניין בכיתה, בו שוחחנו עלהאינטרנט כמרחב ציבורי, על יכולת ההשפעה של כל אחד ואחת בזירה הזו, ולא פחות חשוב - על היכולת להידבר דרכו, ומכאן - על אתיקה ומוסר ברשת. שאלת האנונימיות ("מדוע להזדהות בשמי?"), היכולת לראות את "האחר" הווירטואלי, על רגשותיו וזכותו לכבוד, סגנון הכתיבה הרצוי ועוד.
מה טומנת בחובה משימה כזו?

גיוון ההוראה: התלמידות נדרכו לקראת המשימה, ונדרשו לפעול בשדה חדש;קירוב תוכן לעולם הלומד: כל תלמידה בחרה כתבה שמדברת אליה, במדיום מוכר ועדכני;ניצול המדיה: התלמידות פרסמו טוקבקים ולקחו חלק בשיח אינטרנטי פעיל; ולא פחות חשוב: פיתוח דיון ערכי ומברר בסוגיות הנוגעות לאופי התגובות, לסוגיית האנונימיות ועוד.
לדעתי, זה הכיוון ללכת אליו: ניצול הטכנולוגיה ללמידה, לחינוך ולכל מטרה חיובית. הם שם ממילא, ואנחנו יכולים וצריכים להיות "המבוגר האחראי" - שמנחה, מכוון ומסייע בגיבוש זהות וערכים.

אגב, נקודה למחשבה - בחו"ל רק כ-20% מאתרי החדשות מאפשרים תגובה אנונימית, וברוב הכתבות לא מתאפשרות תגובות כלל. מה עדיף?...

(פורסם במקור באתר חמ"ד של אזרחות)

יום ראשון, 27 במאי 2012

תיקון ליל שבועות ושימוש ראשון במערכת SMSים

לפני כשבוע, בהרצאה סינכרונית של מופ"ת (מפי פרופ' מיקי רונן ומירב אסף), התוודעתי לכלי שפותח במכון הטכנולוגי חולון המאפשר איסוף תגובות משתמשים ב-SMSים (או באמצעות גלישה לאתר) בשם SMS-HIT. הכלי בגרסתו הבסיסית ניתן לשימוש חינם לאנשי חינוך, לפחות בשלב זה.

בליל חמישי האחרון, ערב שבועות, העברתי הרצאה/שיחה במסגרת "תיקון ליל שבועות" בתיכון רבין שבכפר סבא, בפני כמה עשרות תלמידים ומבוגרים. הלילה כולו, עליו ניצח שי גלבוע, היה בסימן מהפכות, ואני ניסיתי לתרום את חלקי אודות מהפיכת(?) התקשוב.

במהלך המפגש התנסיתי עם המשתמשים באיסוף תגובות ממערכת ה-SMSים, ולמרות אי-הוודאות המלווה כל שימוש ראשוני במערכת בפני קהל, הרי שהמערכת פעלה היטב והמשתתפים (ובמיוחד הנוער) גילו התלהבות ועניין רב. כפי שתוכלו לראות ב-prezi למטה, שאלתי את המשתתפים במפגש "מהו חינוך, במילה אחת". לשם כך השתמשתי באפשרות של "פעילות פתוחה", אשר תוצאותיה מופיעות כענן מלים.

כותרת המפגש היתה "האם אפשר לחנך באמצעות האינטרנט?", וליוויתי את דברי במצגת prezi, המופיעה להלן:


יום שבת, 19 במאי 2012

"אח גדול" חינוכי?

לפני כשבוע סיימתי להנחות סבב עבודות ראשון בפלטפורמת google docs. מדובר היה בקבוצות תלמידים משני בתי ספר שונים, אשר כתבו יחד עבודות באזרחות ("מטלות ביצוע"). הכלי נדרש בעיקר על מנת להקל עליהם את העבודה המשותפת ולסייע בחלוקת העבודה.

פלטפורמה זו היא האחרונה ברשימה של מספר פלטפורמות בהן התנסיתי עם תלמידים: בלוגים, ויקי ועוד. מידת ההצלחה ביצירת עבודה משותפת התגלתה כשונה בכל כלי, בהתאם ליתרונותיו וחסרונותיו.

עבודות קבוצתיות דומות מבוצעות בתחומי דעת רבים. בעבר, עבודות שכאלו בוצעו על גבי דפים, או באמצעות תכתובות דוא"ל עם המורה. יש מקומות בהם שיטות אלו נהוגות גם עתה.
משיחות עם מורים ומפקחים, אני מגלה שרבים מבקשים לעשות שימוש במערכות אלו בעיקר בשל האפשרות(?) לפקח בהן על עבודת התלמידים, ולאו דווקא ללמד באמצעותן עבודה שיתופית סינכרונית וא-סינכרונית.

מה הבעיה? זה בלתי אפשרי (וגם לא תמיד ראוי):

מהפן הטכנולוגי-פורמלי:
אחד הדברים המהותיים לדעתי בהבנה בדבר שימוש ביישומים טכנולוגיים לטובת הוראה היא שכלים אלו לא נבנו לטובת בתי ספר, ובטוח שלא לטובת בתי ספר בהם המטרה היא לפקח על התלמידים.
נסיון לבדוק באמצעות כלי הבקרה הקיימים ביישומים אלו (למשל, דפי התרומות או היסטוריית הגרסאות בויקי, ואפשרות ה"גרסאות הקודמות" בגוגל דוקס) תיתן במקרה הטוב נתון כמותי סביב עבודת התלמיד, ובמקרה הרע - תעודד את התלמידים לבצע עריכות מיותרות, רק על מנת ששמם יופיע מספר רב של פעמים בנתונים שיוצגו למורה.
נוסיף לכך את הסיבוכיות העומדת בפני המורה בנסיון להפוך את המידע המוצג בפניו לבעל משמעויות פדגוגיות ואף להערכה ולציון, וקיבלנו "משימה בלתי אפשרית". והבעיה הופכת מורכבת הרבה יותר כשמדובר על קבוצות גדולות, או על מסמכים שנערכו פעמים רבות (מסמכי גוגל נשמרים אוטומטית מדי מספר שניות; כמות הנתונים המתקבלת לגבי מסמך שקבוצה של תלמידים עבדה עליו במשך שבוע יכול להגיע למאות ואלפי נתוני עריכה).

מהפן התוכני-מהותי:
פיקוח מסוג זה, הבודק רק את ההיבט הכמותי-טכני בעבודה (וגם אותו בצורה חלקית) מפספס את המהות של עבודה קבוצתית ושל הבניית ידע בקבוצה. התוצר הכתוב אמור לשקף תהליך חינוכי-מידעני-חברתי, אותו לא ניתן למצוא בנתוני העריכה של המסמך.

בשורה התחתונה
כלים המאפשרים עבודה שיתופית הינם כלים חדשניים, המאפשרים עבודה בעלת אופי שונה מהנהוג בעבר, והיכולת לעבוד איתם עם קבוצת תלמידים יכולה להקל, לסייע וללמד את התלמידים כיצד לכתוב עבודות בתחילת המאה ה-21. לעשות שימוש בכלים כאלו כדי להגביר את הפיקוח ירתיע את התלמידים משימוש בהם, ושכרנו ייצא בהפסדנו.

כדברי אחד התלמידים שלי: "הייתי מרוצה מהנוחות שבעבודה המשותפת על המטלה, בזכות העובדה שרוב חלקיה היו מקוונים. לפי דעתי זוהי שיטה טובה לכתיבה של מטלה כזאת וגם כל עבודה אחרת, ויש לאמץ אותה באופן רחב יותר."

יום רביעי, 2 במאי 2012

"אזרחות בנעלי בית" - אתר תרגול להכנה לבגרות

פעמים רבות שמעתי את הטענה ש"תקשוב זה נחמד למשחקים, אבל אין לזה זן כשלומדים לבגרות", אשר מגלמת בתוכה הנחות יסוד שגויות לגבי שימוש בטכנולוגיה אשר נובעות, לדעתי, מחוסר היכרות אמיתי עם היכולות והאפשרויות הטכנולוגיות, ומחשש מפני אובדן השליטה של המורה בנעשה בכיתה.

לקראת בגרות החורף באזרחות יצרתי עבור תלמידי אתר בשם "אזרחות בנעלי בית", אשר נועד לסכם את הלימוד ולסייע להם בתרגול אחרון לפני מבחן המתכונת ובחינת הבגרות. התלמידים התבקשו לפנות ערב ספציפי ללימוד באמצעות האתר, ובשעה שנקבעה מראש קיבלו לכתובת הדוא"ל שלהם את כתובת האתר.

האתר, בתשתית Google sites, בנוי ממספר שלבים:
1. הקדמה והנחיות
2. הרשמה לתחילת הפעילות
3. תרגול מושגים* באזרחות (באמצעות יישום מסוג flipcards על תשתית גליון אלקטרוני של גוגל)
4. שאלון עם שאלות סגורות (טופס גוגל)
5. יישום הידע על גבי אירועים אקטואליים* (Linoit)
6. מאגר שאלות כיתתי (מסמך גוגל, שאיפשר התאמה של שאלות לתלמידים לפי יכולותיהם וצרכיהם)
7. ניתוח טקסט משותף* באמצעות כלי אנוטציה (יוטיוב ומסמך גוגל, תוך שימוש בהערות)
8. שאלת בונוס, למתקדמים (טופס גוגל, כתיבת שאלה בנוסח בגרותי)
9. משוב
*במספר פעילויות הוכנס אפקט של "מישחוק" או תחרות בין התלמידים, על מנת להגביר את מידת העניין. למשל, תרגול המושגים נעשה באמצעות "משחק זכרון", ויישום הידע על אירועים אקטואליים אוסר חזרה של תלמיד על תוצר של תלמיד אחר.

כלל התלמידים (פרט לאחד) לקחו חלק בתרגול, ולפי המשובים ניכר כי מעבר להנאה ולחידוש, התרגול גם סייע להם מבחינה לימודית.

קישור לאתר (כדי להתרשם מכלל החלקים, מומלץ להכנס באמצעות chrome או firefox):
http://tigbur.seligsberg.org/ 

לקראת מועד קיץ הייתי רוצה להכין אתר כזה בארכיטקטורה שתוכל לשמש תלמידים נוספים אשר לא לומדים איתי, ולאו דווקא בתיווך מורה הכיתה.
הצעות ורעיונות לשיפורים, שינויים ומבנה מתאים יתקבלו בברכה :)