יום ראשון, 25 בנובמבר 2012

"הלו, זה רדיו?" (משימה מקוונת מבוססת תכנית רדיו באינטרנט)

מזה מספר שנים שאני מאזין לתוכנית המצויינת "יהיה בסדר" בגלי צה"ל, בהנחיית אביב לביא ואסף ליברמן.
כמורה לאזרחות, התוכנית מדברת אלי במיוחד ומספקת לי נושאים שונים לשיחה בשיעורים עם תלמידיי.

השנה החלטתי לערב את התלמידים בהאזנה לתוכנית, מתוך מטרה כפולה: להכיר להם את התוכנית על מנת שיגלו עניין בתכניה כמקרי בוחן לחומר הנלמד באזרחות, וכן כדי שתהיה להם כתובת נוספת לפנות אליה בעקבות מטלת הביצוע באזרחות, בה עליהם לגלות אזרחות פעילה ולחתור לפתרון בעיה מחיי היום-יום.

הבעיה, כמובן, היא כיצד לגרום לתלמידים להאזין לתכנית רדיו בתחנה שהם אינם מורגלים בה, ועוד תוכנית המשודרת בשעות הלימודים שלהם.

החלטתי ליצור משימה מקוונת לתלמידים, בה יצטרכו להאזין לתוכניות מוקלטות מאתר האינטרנט של התוכנית, לבחור אייטם אחד מן התוכנית ולנתח אותו בהתאם לדרישות בשאלת אירוע בבחינת הבגרות באזרחות.

המשימה נבנתה בדף אינטרנט יחיד, מתוך כוונה שתיראה פשוטה ולא מאיימת. המשימה מונגשת גם בצורת שמע, וזאת משום שהיא ניתנה הן לתלמידים  בכיתת מב"ר והן בכיתת מופ"ת, ורציתי לפנות לאפיקי קליטת מידע שונים, לבחירתו של כל תלמיד (שקלתי גם לאפשר הגשה באמצעות הקלטה, אולם רציתי לשמור על המשימה פשוטה). המשימה כוללת עזרים ודוגמה מלאה, על מנת שתסייע לתלמידים בהבניית התשובה.
את המשימה מגישים התלמידים באמצעות טופס מקוון (Google Form), והם יכולים לבחור אם להגיש את המשימה פעם אחת או פעמיים (על שני אייטמים שונים) ולזכות בניקוד נוסף.

הערה קטנה לגבי הגשה באמצעות טופס: יותר מפעם נתקלתי במצב בו כשממלאים טופס ובו תשובות לשאלות (ולא רק פרטים אישיים), הרי שעם שליחת הטופס לשולח אין העתק של התשובות שיצר. על מנת להמנע ממצב כזה, עשיתי שימוש בסקריפט ע"ג טפסי גוגל בשם FormEmailer, אשר מאפשר שליחת מייל חוזר לממלאי הטופס, ובו הפרטים לשאלות שמילאו.


התלמידים שהגישו את המשימה דיווחו על חוויה מעניינת, חשיפה לעולם שלא הכירו וגם הביעו התלהבות מהקונספט הכללי ומביצוע המשימה באמצעות טופס ברשת.


משימה זו משקפת, בתפיסתי, את אחת ממטרות העומק של לימודי האזרחות: היכולת להביט במציאות באמצעות עולם המושגים האזרחי שנלמד בכיתה ולבצע את החיבור בין השניים. התוצרים שהתלמידים מגישים מראים כי החיבור הזה, כשהוא נעשה "בעולם האמיתי", מעורר בהם עניין ומוטיבציה.

יום שישי, 2 בנובמבר 2012

"המורה, איך היה המבחן שלי?" - "תשמע..." (משוב קולי ב-Vocaroo)

עד היום, כשבדקתי בחינות הייתי מתקן טעויות על גבי הבחינה ומוסיף הערות לתלמיד.
לתחושתי, לא היתה התאמה רבה בין ההשקעה שבכתיבת ההערות למידת תשומת הלב שהושקעה בהן ע"י התלמיד: אמנם חלק מן התלמידים קוראים את ההערות ומעמיקים בהן, אולם רובם כלל אינם מתייחסים אליהן, אלא עוסקים בציון בלבד. אני מנסה לעתים לפצות על זה בהחזרת המבחנים עם מחוונים מלאים, אולם גם הם לא תמיד זוכים לתשומת הלב המתאימה.

מדי שנה אני מנסה לבדוק חלק מהבחינות עם התלמידים עצמם, על מנת לקיים דיון "חי" על הכתיבה, על ההצלחות והנקודות לשיפור. זה לוקח זמן רב מאוד, ולא תמיד מתאפשר במסגרת מערכת השעות.

בשבוע שעבר קיימתי בחינה לאחת מכיתות י"ב שלי, המונה קצת יותר מ-30 תלמידים. הצלחתי לבדוק בצורה משותפת עם כ-10 תלמידים, ואילו את הבחינות האחרות בדקתי בבית. החלטתי לנסות ולשחזר, עד כמה שאפשר, את חווית היחס האישי והמשוב המפורט בבדיקה בצורה אחרת - לאחר בדיקה של כל בחינה, הקלטתי משוב קצר לתלמיד/ה בעזרת היישום Vocaroo. היישום מאפשר הקלטה ישירה באמצעות דף הבית של האתר, ועם סיום ההקלטה מתקבל קישור (URL) להקלטה, אותה ניתן לשמוע ישירות או להוריד כקובץ. שלחתי לכל תלמיד את הקישור להקלטה שלו, וזאת טרם הציונים פורסמו במשו"ב, דבר שהגביר את המוטיבציה של התלמידים להקשיב להקלטה.
לדעתי, הענין הווקאלי במשוב הוא יותר מתחליף להערה כתובה - קול אנושי מוכר יוצר קשר משמעותי יותר, מתחבר ביתר קלות לחוויה האנושית בכיתה, והוא פחות מנוכר מהערה (אני עדיין זוכר הערות בעט אדום שכתבו לי בתיכון... :).
הקלטת כל משוב נעשתה מייד לאחר סיום הבדיקה וכשהבחינה מונחת מולי, והתהליך כולו ארך בין שתיים לשלוש דקות לבחינה. מצורפת דוגמה (עם שם תלמיד בדוי) לדרך בה הקלטתי את המשובים.

ביקשתי מהתלמידים משוב למשוב - כיצד היה מבחינתם לקבל התייחסות לבחינה באופן הזה. התגובות היו מעניינות: הרוב המוחלט התלהבו - גם מהגימיק ("גם אמא שלי שמעה אותך! איזה מגניב!") ובעיקר מהיחס האישי. אחד התלמידים כתב לי: "תודה שהגעת אלי, כי אני לא הייתי בא לשאול אותך ולדבר איתך על הבחינה". חימם לי את הלב...

תלמידה אחת כתבה לי שלמרות שזה היה לה נעים לקבל משוב אישי בדרך הזו, היא היתה מעדיפה דווקא הערות כתובות, על מנת שתוכל לחזור אליהן בקלות לפני הבחינה הבאה. הלוואי והיו יותר כאלו... :)

יום רביעי, 10 באוקטובר 2012

כלי קטן, פוסט קטן (קורטקס - איסוף תגובות שיתופי)

לטובת סיעור מוחות בהשתלמות מובילי פדגוגיה דיגיטלית, חיפשתי כלי שיאפשר איסוף מידע מהיר ממשתתפים רבים,
ויחד עם זאת לא יחייב הרשמה אולם יאפשר שיתופיות ואפילו רכיבים חברתיים (דוגמת לייק). וכמובן, שיתמוך בעברית.
לאחר נסיונות עם כלים מוכרים (wallwisher, linoit וגם פשוט טבלה בגוגל דוקס) גיליתי את "קורטקס" - כלי קטן ויעיל שמאפשר איסוף תגובות מהקהל, עריכה משותפת והצבעה דינמית על ההצעות.

ביקשתי מהמשתתפים להעלות ציפיות ובקשות לגבי נושא מסויים, ובמקביל להתייחס לציפיות שהעלו שאר המשתתפים באמצעות הצבעה בממשק (+ או -). עם סיום החלק הדיגיטלי הצגנו את התוצאות על גבי המקרן, ודנו בתוצאות בהתאם לדירוג שקיבלו.

לאחר שהשתמשנו בכלי לצרכינו ערכנו דיון פדגוגי-טכנולוגי קצר.
הדברים העיקריים שעלו כיתרונות הם המיידיות והזמינות של הכלי, פשטות השימוש בו, הממשק הברור, האפשרות לתת לתלמידים שחוששים לדבר מול קהל להביע את דעתם, האפשרות של מספר תלמידים להתייחס לנושא במקביל (ולא בזה אחר זה, כמו שקורה בדיון כיתתי), התמיכה בסלולר וכמובן - האפשרות לעריכה משותפת ול"הצבעה" על דברי האחר.
חסרונות עיקריים שנדונו הם סוגיית האנונימיות (המהווה בעיני יתרון וחסרון כאחד), היעדר התמיכה במדיה עשירה, עיצוב ממשק פשטני מדי ולא מזמין, ועוד.

כלי קטן ויעיל, ונראה היה לי ששווה לספר עליו מעט.

יום שישי, 21 בספטמבר 2012

לסגור מחברות, לפתוח מחשבים ו...להכנס לפייסבוק! (למידה משולבת עם ה-Timeline של Facebook)

תכנית הלימודים באזרחות התחדשה השנה בפרק שנקרא "הרקע ההיסטורי להקמת מדינת ישראל", פרק קצר שנועד לסקור אירועים מרכזיים בדרך להקמת המדינה.

התלבטתי לגבי אופן ההוראה של הפרק, והחלטתי לעשות נסיון עם ציר הזמן (Timeline) של פייסבוק, בעזרת פעילות שמאפשרת לא רק צפייה בציר זמן, אלא גם למידה עצמית, עשייה והזנת חומרים של הלומדים. שיקול מרכזי נוסף בבחירה היה פעילות בשדה הפעולה הטבעי של התלמידים (כיתה י"א), וכן מכיוון שבלאו הכי לכל כיתת לימוד איתי יש קבוצה בפייסבוק.

לטובת הפעילות יצרתי פרופיל חדש בפייסבוק שנקרא "הרקע להקמת מדינת ישראל". קבעתי את שנת הלידה שלו ב-1917 (הצהרת בלפור) ויצרתי "אירועי חיים" (Life events) עבור כל אחד מן האירועים ההיסטוריים המדוברים, אשר הוצגו מייד ב"ציר הזמן" של הפרופיל. האירועים שיצרתי קצרים ומבוססים ברובם על מידע ותמונות מויקיפדיה.

בכיתה סקרנו את האירועים השונים, ואז החל "מיני חקר" תוך שימוש בציר הזמן באופן אינטראקטיבי:
בכיתת מחשבים התלמידים התחלקו לקבוצות של שניים-שלושה, ובחרו אחד מן האירועים. כל קבוצה היתה צריכה לחקור אודות התגובות לאירוע (של היישוב היהודי בא"י, היישוב הערבי בא"י והקהילה הבינלאומית), ולתאר את התגובות הללו בצורת... תגובות (comments) על האירועים בציר הזמן. הכלל שנקבע היה שכל תגובה (המתארת תגובה במציאות) צריכה להסתמך על שני מקורות שונים.

עם סיום המשימה הציגה כל קבוצה את התגובות לאירוע בפני המליאה, ואז פיתחנו דיון סביב אמינות המקורות בהם השתמשו.

תגובות התלמידים למשימה היו שונות ומעניינות: הרוב טען שהפעילות על-גבי פייסבוק מעניינת, שונה ומגוונת את הלמידה. יחד עם זאת, חלק מן התלמידים הצביעו על קושי להתרכז בלמידה ברשת חברתית, בשל ריבוי הגירויים האחרים בה, ותלמיד אחד אמר: "הרי אין בגרות עם פייסבוק, אז למה ללמוד ככה?"... מה שהוביל לדיון מעניין לא פחות על למידה לעומת הכנה לבגרות, ותפקיד התיכון בעניין.


כדי לראות את הפרופיל ותגובות התלמידים, יש לחפש את היוזר "הרקע להקמת מדינת ישראל" כשמחוברים לפייסבוק. על מנת לראות את תגובות התלמידים יש לפתוח את סמל ה"תגובות" שבתחתית האירועים.
ניתן לראות צילום מסך (screencast) של הפרופיל ודוגמה לתגובות בסרטון הזה:

יום שבת, 25 באוגוסט 2012

מתנסים בלהיות ויקיפדים

רגע לפני תחילת שנת הלימודים החדשה, עוד התנסות אחת מהשנה הקודמת:

"אבל העורכים לא יתנו לנו לכתוב", "ימחקו לנו את זה", "ומה אם לא יסכימו איתי?" וגם "אני? אני לא יודע מספיק כדי לכתוב בויקיפדיה". אלו היו רק מקצת התגובות בכיתה לאחר שהבאתי לדיון את המשימה המתוקשבת הבאה - שיפור ערך קיים בויקיפדיה.

אבל אתחיל מההתחלה:
לאחר שלמדנו בכיתה י"א על "תכנית החלוקה", ביקשתי מהתלמידים לקרוא את הנוסח המלא של התוכנית המופיע באתר הכנסת, להכנס לערך "תכנית החלוקה" בויקיפדיה, ולבצע בו שיפור אחד: להוסיף מידע או קישור, למחוק מידע שאינו רלוונטי או אפילו לשפר ניסוח. ההגדרה היתה - כל תרומה לערך בויקיפדיה שתקדם אותו.
על מנת שאוכל לעקוב אחר ביצוע המשימה, על התלמידים היה לפתוח שם משתמש בויקיפדיה, זאת לאחר שהדגמתי כיצד ניתן, באמצעות האפשרות "גרסאות קודמות", לבדוק מה תוכנו של כל שינוי.

למשימה זו קדמה משימה מכינה, בה התלמידים התבקשו להעתיק נוסח של חוק ל"ויקיטקסט". מטרת המשימה המקדימה היתה היכרות בסיסית עם שפת העריכה של ויקי והפחתת החששות הטכניים מפני עריכה, בנוסף כמובן לערך החינוכי של תרומה למאגר הידע החופשי.

התגובות הראשוניות של התלמידים הצביעו על חששות שונים, אבל גם על חוסר ידע לגבי ויקיפדיה והמהות של ידע חופשי וכתיבה קהילתית. נוצר בכיתה דיון מרתק, בו הוצגו עקרונות הכתיבה השיתופיים, ולאחר דיון בעקרונות הדמוקרטיים המנחים את ויקיפדיה (למשל, במנגנונים ליישוב מחלוקות), סב הדיון סביב השאלות המהותיות - מהו ידע בעולם המודרני? מי "אחראי" על הידע"? כיצד נקבעת איכות ואמינות? האם השיטה בה "כל אחד יכול לערוך" פוגעת באיכות או דווקא תורמת לה? ומה המשמעות של הדיון הזה לגבי הנטייה האוטומטית להסתמך על ויקיפדיה ואף להעתיק ממנה?

כמו בכל משימה, חלק מהשינויים שהתלמידים הכניסו היו ברמה גבוהה וחלקם פחות. סוגייה מעניינת היתה שמכיוון שמדובר בכתיבה "בעולם האמיתי", חלק מהתלמידים גם נתקלו בתגובות של משתמשים אחרים - שמחקו או ששינו את מה שכתבו, מסיבות שונות, וחייבו אותם לשפר את הכתיבה שלהם או לעמוד על שלהם (שהרי לכל משימה יש ציון...).

בשורה התחתונה - לתלמידים היתה משימה מרתקת, אשר חייבה העמקה בתחום הדעת מעבר ללימוד ה"רגיל" בכיתה, ואשר זימנה דיון וחשיבה הן על מהות הידע ויצירת ידע בעולם הדיגיטלי - בצורה שנגעה הן בכלי והן בשיטת העבודה בו, בשילוב עם עקרונות דמוקרטיים שנלמדו בכיתה.

יום שלישי, 24 ביולי 2012

גיימיפיקציה בחופשת הקיץ (משחק מקדם למידה בהשתלמות מורים)

בימים האחרונים העברתי השתלמות למורים לאזרחות (על כך אכתוב פוסט נפרד בקרוב), בה השתתפו כ-70 מורים.

עוד בשלב התכנון רציתי לשלב בהשתלמות משחק מלווה, אולם לא מצאתי מערכת קיימת שתענה על דרישותי.
לאחר נסיונות ליצור תשתית מתאימה על גבי פלטפורמות שונות, הגעתי ל- http://thewandering.net , שהיא תשתית חינמית בעיקרה ליצירת תחנות עבור למידה מבוססת מקום.
בעזרתם של שני זיו ודוד לחמיש, היוצרים והמפתחים, יצרנו פלטפורמה של משחק תחרותי המבוסס על תחנות נפרדות שהצלחה בהן מספקת למשתמש "קוד", אותו הוא מכניס עם שמו וזוכה בניקוד. המשחק נבנה במתכונת תחרותית, כך שהמשתתפים שפותרים את התחנות ראשונים מקבלים ניקוד רב יותר מאלו שפותרים אחריהם.

לתחנות השונות הכנסתי שאלות המבוססות על הלמידה וההתנסויות במהלך ההשתלמות, חלקן שאלות סגורות וחלקן שאלות פתוחות. שאלות אלו נועדו לבדוק את בקיאותם של המשתלמים בתכנים השונים של ההשתלמות.

ההשפעה של המשחק על המשתלמים הדהימה אותי:
ראשית - למרות שהמשחק היה אופציונלי, שיחקו בו מרבית המשתלמים - מכל שכבות הגיל.
שנית - קצת "כמו בספרים", המשחק עודד למידה מעמיקה וחזרה על תכנים, ומכיוון שחלק מן המשתלמים ביקשו להתקדם עוד בטרם נלמדו חלק מן התכנים - הרי שהם קראו מאמרים, עברו על מצגות וחקרו בצורה עצמאית על מנת לפתור את תחנות המשחק ולנסות לנצח במשחק.
ולבסוף - ההנאה של המשתתפים היתה ניכרת, וחלק ניכר מהם אף ביקש לאמץ את המשחק למסגרת כיתתית.

המשחק הוטמע בתוך אתר ההשתלמות, וכך היה נגיש למשתתפים לכל אורך ההשתלמות. התוצאות העדכניות הוצגו בראשית כל הרצאה, ובכל עודדו את המשתתפים להמשיך ולשחק.

המשחק התנהל בשני סבבים: הסבב הראשון ("חימום") הורכב בעיקר משאלות סגורות, והסבב השני ("סיכום") הורכב בעיקר משאלות פתוחות (מומלץ לפתוח את הקישורים באמצעות דפדפן chrome).

יום שישי, 13 ביולי 2012

להדביק פוסטרים על לוח שעם - בעולם הדיגיטלי? (פוסט אורח)

פוסט אורח של שי גלבוע, מורה לאזרחות ולמחשבת ישראל מתיכון "רבין" בכפר סבא: 

השנה החלטתי לגוון (בעיקר לעצמי) את ההוראה. בעצם, לא רק לגוון אלא להפוך אותה לרלוונטית יותר, אקטואלית יותר, מעשירה יותר ובכלל יותר...
במהלך השנה נחשפתי לכלים מתקושבים חדשים, בניתי אתר אזרחות לכיתה ויצרתי משימות חודשיות מאתגרות ומלמדות מבחינה אזרחותית ומבחינה תקשובית.
ככל שעבר הזמן נדהמתי לגלות שהתלמידים, אלופי הפייסבוק והאייפון, מכירים פחות את העולם שדורש קצת יותר, ואיך למרות הקשיים והאנטגוניזם הם סקרנים ללמוד. וכך, עקב בצד אגודל, גילינו, התלמידים ואני עוד אפשריות בהוראה מלוות תקשוב.


אחת המשימות הראשונות שקיבלו התלמידים היתה אומנם פשוטה מבחינה אזרחותית אך דרשה יצירתיות והתנסות עם פונקציות אינטרנטיות.
מטרת המשימה היתה לרכך את המפגש עם עולם התוכן הלימודי הממוחשב, ולאפשר לתלמידים "לשחק" עם דברים עד לרמה שהם יהיו מספיק בטוחים להשתמש בכלים מחד ולהציג בפני הכיתה (והעולם בעצם) את המוצר.

לאחר שלימדתי בכיתה את נושא הפלורליזם, כיצד הוא בא לידי ביטוי והיכן - התלמידים נשלחו להכין פוסטר דינמי (שמהר מאוד זכה בכיתה לכינוי "גלוגית") שיציג את דרכי הביטוי של הפלורליזם במדינה. לצורך כך פתחתי אני משתמש באתר גלוגסטר Glogster והכנתי עבור התלמידים סרטון הדרכה קצר בן חמש דקות ובו הכרות עם העבודה באתר. 
כל זוג התבקש לעצב פוסטר ובו שירים, סרטונים, דמויות, רקעים ועוד, כיד הדימיון הטובה עליהם, שמציגה את ריבוי הדעות. הגלוגית יכלה לvציג מספר עמותות שעוסקות בקידום נושא דומה, מפלגות בעלות אידיאולוגיות שונות
ואף מנוגדות, או אפילו סגנונות מוזיקה ורשתות שידור ייעודיות לסוגים אלו.

את הגלוגית המוכנה התלמידים התבקשו לשמור באופן גלוי ופומבי ולהדביק דיבקית על "לוח שעם" (ב-LinoIt) מיוחד שהוכן עבור זה בעמוד המשימה באתר הכיתתי. זוג שהגיש היה צריך לצפות בגלוגית נוספת אחת לפחות' ולכתוב מה דעתו על התוכן שהוצג ובנוסף גם על "האיך", ולתת לחבריו הערות עיצוביות ולימודיות.

בסופו של תהליך, מלבד לוח שעם צבעוני מלא בדבקיות, קיבלנו שלל מופעים של פלורליזם, שזה לכשעצמו ביטה פלורליזם בכיתה...
מהלך חוויתי ומעשיר שלווה בהרבה צחוקים.

יום חמישי, 14 ביוני 2012

שיעורים סינכרוניים ב- anymeeting

במהלך שנת הלימודים הנוכחית קיימתי עם תלמידי מספר שיעורים סינכרוניים במערכת anymeeting.
מדובר היה הן בשיעורי תרגול והן בשיעורי הקניה, אשר עסקו בחומר לימודי באזרחות, וגם במיומנויות טכנולוגיות, כמו חיפוש ברשת.

זמן רב התלבטתי בין כלים שונים המאפשרים לקיים שיעורים סינכרוניים, ולאחר התנסויות שונות בחרתי ב- anymeeting.

היתרונות המרכזיים של הכלי הם פשטות תפעול ושימוש, חינמיות, והיעדר צורך בהתקנות מיוחדות. אחת הסיבות הנוספות בעטיה בחרתי להשתמש בכלי זה היא שתלמידים המעוניינים ליצור מפגשים במערכת עם חברי קבוצה או כיתה - יכולים לפעול בה גם כמנהלי שיעור, ובכך לשכפל את המודל הסינכרוני.
החסרון הוא שבגרסה החינמית קיים סרגל פרסומות טקסטואליות קבוע של גוגל במסך המשתמש, אולם הדבר אינו מפריע להתנהלות השיעור, ואינו שונה בהרבה מרוב האתרים בהם התלמידים עושים שימוש.

כמי שעבר והעביר שיעורים בעבר במערכות אחרות (eteacher, lync וכו') וקיבל תגובות מגוונות מאוד ממורים משתלמים, הסתקרנתי לדעת כיצד יגיבו התלמידים לשיעורים מקוונים במערכת סינכרונית.
התגובות היו נלהבות מאוד, גם בשל החדשנות וגם בשל הנוחות, אולם בעיקר הפתיע אותי השימוש באופציית הצ'אט כ- backchannel (ערוץ אחורי), אותו התלמידים אימצו מייד, ועשו בו שימוש למטרתו. יתרה מזאת, הצ'אט הקבוצתי איפשר לתלמידים שבדרך כלל לא מתבטאים בשיעור - להעלות שאלות והצעות במהלך השיעור.

השיעורים שקיימתי במערכת הוקלטו (אופציה מובנית במערכת) ולתלמידים נשלח קישור להקלטה. שמחתי מאוד שאחד התלמידים שאל אותי שאלה במייל, אולם לאחר מספר דקות כתב לי "הסתדרתי, הקשבתי שוב להקלטה ומצאתי את מה שרציתי". מחמם לב :)

יום שני, 28 במאי 2012

שיעורי הבית להיום - לכתוב טוקבק! (פוסט אורח)


פוסט אורח של נעמה כהן, מורה ומדריכה בהיסטוריה ואזרחות:

עמיתי יוסי לונדין התייחס לא מזמן לתרבות הטוקבק הנהוגה אצלנו, ואני מבקשת להציג את המענה האזרחי (והמתוקשב) שאנחנו, כמורים לאזרחות, צריכים לדעתי לתת.
         כן, אפשר להגיד שאני עושה כאן "טוקבק" :-)

בעוד בעבר דיון ומפגש עם "האחר" היה עניין שמתכוננים אליו, נוסעים אליו ויושבים במעגל...הרי שהיום זה שונה: אחד המאפיינים של מהפכת האינטרנט היא מפגש בלתי פוסק עם "האחר" במדיות מגוונות, המאפשרות תקשורת מידית ואפשרות תגובה. זוהי מציאות שעלינו להבין, להתכונן ולהכין אליה את תלמידינו - במסגרת שיעורי אזרחות, ובזירת הפעילות האמתית, דהיינו האינטרנט.
קוראים לזה: הקניית "מיומנויות המאה ה-21" או "אזרחות דיגיטלית". אני חושבת שכמורים בעידן המודרני, עלינו לתכנן הוראה אשר נותנת מענה למגמה הזו, ומציידת את התלמיד בכלים שיכינו אותו לקראת להשתלבות במרחב החברתי ולשותפות בדיון הציבורי - הממשי והווירטואלי.

עולם ה"טוקבקים" מעורר ברובנו תחושת חוסר נחת. מרבית הטוקבקים מאופיינים ברמה הירודה, בשפה קשה ובנטייה להשתלח בכותבים ובציבורים שונים, דברים אשר מתעצמים כתוצאה מהאנונימיות הנהוגה בעת הכתיבה, סינון ועריכה מינימליים, בורות לעתים, וכן רמת המוסר של ה"טוקבקיסטים". ויחד עם זאת, לטוקבקים השפעה לא מבוטלת על השיח הישראלי. מחקר עדכני בישראל גילה כי במרבית הכתבות, הטוקבק פועל כגורם מאזן ומנוגד לזה של הכתבה, וכן שבמרבית הכתבות ייחשף הקורא של הטוקבק לרעיונות ולמידע שלא פורסמו בכתבה עצמה.
       ואיך כל זה קשור לחינוך?


אני מבקשת לשתף אתכם במשימת "טוקבקים" שנתתי לתלמידותיי, כתחליף לשאלת "הבע עמדתך בנושא זה":
המשימה שהתלמידות קיבלו הייתה למצוא באתר חדשות כתבה שעוסקת בעניין חברתי כלכלי, ולכתוב עליה תגובה - "טוקבק". בתגובה צריכה להופיע טענה ברורה ונימוק העושה שימוש בשני מושגים מתחום האזרחות (בדומה לשאלת הבגרות). לאחר הכתיבה ופרסום הטוקבק, התלמידות היו צריכות למלא את הטופס המקוון הבא.

בעקבות המשימה התפתח דיון חשוב ומעניין בכיתה, בו שוחחנו עלהאינטרנט כמרחב ציבורי, על יכולת ההשפעה של כל אחד ואחת בזירה הזו, ולא פחות חשוב - על היכולת להידבר דרכו, ומכאן - על אתיקה ומוסר ברשת. שאלת האנונימיות ("מדוע להזדהות בשמי?"), היכולת לראות את "האחר" הווירטואלי, על רגשותיו וזכותו לכבוד, סגנון הכתיבה הרצוי ועוד.
מה טומנת בחובה משימה כזו?

גיוון ההוראה: התלמידות נדרכו לקראת המשימה, ונדרשו לפעול בשדה חדש;קירוב תוכן לעולם הלומד: כל תלמידה בחרה כתבה שמדברת אליה, במדיום מוכר ועדכני;ניצול המדיה: התלמידות פרסמו טוקבקים ולקחו חלק בשיח אינטרנטי פעיל; ולא פחות חשוב: פיתוח דיון ערכי ומברר בסוגיות הנוגעות לאופי התגובות, לסוגיית האנונימיות ועוד.
לדעתי, זה הכיוון ללכת אליו: ניצול הטכנולוגיה ללמידה, לחינוך ולכל מטרה חיובית. הם שם ממילא, ואנחנו יכולים וצריכים להיות "המבוגר האחראי" - שמנחה, מכוון ומסייע בגיבוש זהות וערכים.

אגב, נקודה למחשבה - בחו"ל רק כ-20% מאתרי החדשות מאפשרים תגובה אנונימית, וברוב הכתבות לא מתאפשרות תגובות כלל. מה עדיף?...

(פורסם במקור באתר חמ"ד של אזרחות)

יום ראשון, 27 במאי 2012

תיקון ליל שבועות ושימוש ראשון במערכת SMSים

לפני כשבוע, בהרצאה סינכרונית של מופ"ת (מפי פרופ' מיקי רונן ומירב אסף), התוודעתי לכלי שפותח במכון הטכנולוגי חולון המאפשר איסוף תגובות משתמשים ב-SMSים (או באמצעות גלישה לאתר) בשם SMS-HIT. הכלי בגרסתו הבסיסית ניתן לשימוש חינם לאנשי חינוך, לפחות בשלב זה.

בליל חמישי האחרון, ערב שבועות, העברתי הרצאה/שיחה במסגרת "תיקון ליל שבועות" בתיכון רבין שבכפר סבא, בפני כמה עשרות תלמידים ומבוגרים. הלילה כולו, עליו ניצח שי גלבוע, היה בסימן מהפכות, ואני ניסיתי לתרום את חלקי אודות מהפיכת(?) התקשוב.

במהלך המפגש התנסיתי עם המשתמשים באיסוף תגובות ממערכת ה-SMSים, ולמרות אי-הוודאות המלווה כל שימוש ראשוני במערכת בפני קהל, הרי שהמערכת פעלה היטב והמשתתפים (ובמיוחד הנוער) גילו התלהבות ועניין רב. כפי שתוכלו לראות ב-prezi למטה, שאלתי את המשתתפים במפגש "מהו חינוך, במילה אחת". לשם כך השתמשתי באפשרות של "פעילות פתוחה", אשר תוצאותיה מופיעות כענן מלים.

כותרת המפגש היתה "האם אפשר לחנך באמצעות האינטרנט?", וליוויתי את דברי במצגת prezi, המופיעה להלן:


יום שבת, 19 במאי 2012

"אח גדול" חינוכי?

לפני כשבוע סיימתי להנחות סבב עבודות ראשון בפלטפורמת google docs. מדובר היה בקבוצות תלמידים משני בתי ספר שונים, אשר כתבו יחד עבודות באזרחות ("מטלות ביצוע"). הכלי נדרש בעיקר על מנת להקל עליהם את העבודה המשותפת ולסייע בחלוקת העבודה.

פלטפורמה זו היא האחרונה ברשימה של מספר פלטפורמות בהן התנסיתי עם תלמידים: בלוגים, ויקי ועוד. מידת ההצלחה ביצירת עבודה משותפת התגלתה כשונה בכל כלי, בהתאם ליתרונותיו וחסרונותיו.

עבודות קבוצתיות דומות מבוצעות בתחומי דעת רבים. בעבר, עבודות שכאלו בוצעו על גבי דפים, או באמצעות תכתובות דוא"ל עם המורה. יש מקומות בהם שיטות אלו נהוגות גם עתה.
משיחות עם מורים ומפקחים, אני מגלה שרבים מבקשים לעשות שימוש במערכות אלו בעיקר בשל האפשרות(?) לפקח בהן על עבודת התלמידים, ולאו דווקא ללמד באמצעותן עבודה שיתופית סינכרונית וא-סינכרונית.

מה הבעיה? זה בלתי אפשרי (וגם לא תמיד ראוי):

מהפן הטכנולוגי-פורמלי:
אחד הדברים המהותיים לדעתי בהבנה בדבר שימוש ביישומים טכנולוגיים לטובת הוראה היא שכלים אלו לא נבנו לטובת בתי ספר, ובטוח שלא לטובת בתי ספר בהם המטרה היא לפקח על התלמידים.
נסיון לבדוק באמצעות כלי הבקרה הקיימים ביישומים אלו (למשל, דפי התרומות או היסטוריית הגרסאות בויקי, ואפשרות ה"גרסאות הקודמות" בגוגל דוקס) תיתן במקרה הטוב נתון כמותי סביב עבודת התלמיד, ובמקרה הרע - תעודד את התלמידים לבצע עריכות מיותרות, רק על מנת ששמם יופיע מספר רב של פעמים בנתונים שיוצגו למורה.
נוסיף לכך את הסיבוכיות העומדת בפני המורה בנסיון להפוך את המידע המוצג בפניו לבעל משמעויות פדגוגיות ואף להערכה ולציון, וקיבלנו "משימה בלתי אפשרית". והבעיה הופכת מורכבת הרבה יותר כשמדובר על קבוצות גדולות, או על מסמכים שנערכו פעמים רבות (מסמכי גוגל נשמרים אוטומטית מדי מספר שניות; כמות הנתונים המתקבלת לגבי מסמך שקבוצה של תלמידים עבדה עליו במשך שבוע יכול להגיע למאות ואלפי נתוני עריכה).

מהפן התוכני-מהותי:
פיקוח מסוג זה, הבודק רק את ההיבט הכמותי-טכני בעבודה (וגם אותו בצורה חלקית) מפספס את המהות של עבודה קבוצתית ושל הבניית ידע בקבוצה. התוצר הכתוב אמור לשקף תהליך חינוכי-מידעני-חברתי, אותו לא ניתן למצוא בנתוני העריכה של המסמך.

בשורה התחתונה
כלים המאפשרים עבודה שיתופית הינם כלים חדשניים, המאפשרים עבודה בעלת אופי שונה מהנהוג בעבר, והיכולת לעבוד איתם עם קבוצת תלמידים יכולה להקל, לסייע וללמד את התלמידים כיצד לכתוב עבודות בתחילת המאה ה-21. לעשות שימוש בכלים כאלו כדי להגביר את הפיקוח ירתיע את התלמידים משימוש בהם, ושכרנו ייצא בהפסדנו.

כדברי אחד התלמידים שלי: "הייתי מרוצה מהנוחות שבעבודה המשותפת על המטלה, בזכות העובדה שרוב חלקיה היו מקוונים. לפי דעתי זוהי שיטה טובה לכתיבה של מטלה כזאת וגם כל עבודה אחרת, ויש לאמץ אותה באופן רחב יותר."

יום רביעי, 2 במאי 2012

"אזרחות בנעלי בית" - אתר תרגול להכנה לבגרות

פעמים רבות שמעתי את הטענה ש"תקשוב זה נחמד למשחקים, אבל אין לזה זן כשלומדים לבגרות", אשר מגלמת בתוכה הנחות יסוד שגויות לגבי שימוש בטכנולוגיה אשר נובעות, לדעתי, מחוסר היכרות אמיתי עם היכולות והאפשרויות הטכנולוגיות, ומחשש מפני אובדן השליטה של המורה בנעשה בכיתה.

לקראת בגרות החורף באזרחות יצרתי עבור תלמידי אתר בשם "אזרחות בנעלי בית", אשר נועד לסכם את הלימוד ולסייע להם בתרגול אחרון לפני מבחן המתכונת ובחינת הבגרות. התלמידים התבקשו לפנות ערב ספציפי ללימוד באמצעות האתר, ובשעה שנקבעה מראש קיבלו לכתובת הדוא"ל שלהם את כתובת האתר.

האתר, בתשתית Google sites, בנוי ממספר שלבים:
1. הקדמה והנחיות
2. הרשמה לתחילת הפעילות
3. תרגול מושגים* באזרחות (באמצעות יישום מסוג flipcards על תשתית גליון אלקטרוני של גוגל)
4. שאלון עם שאלות סגורות (טופס גוגל)
5. יישום הידע על גבי אירועים אקטואליים* (Linoit)
6. מאגר שאלות כיתתי (מסמך גוגל, שאיפשר התאמה של שאלות לתלמידים לפי יכולותיהם וצרכיהם)
7. ניתוח טקסט משותף* באמצעות כלי אנוטציה (יוטיוב ומסמך גוגל, תוך שימוש בהערות)
8. שאלת בונוס, למתקדמים (טופס גוגל, כתיבת שאלה בנוסח בגרותי)
9. משוב
*במספר פעילויות הוכנס אפקט של "מישחוק" או תחרות בין התלמידים, על מנת להגביר את מידת העניין. למשל, תרגול המושגים נעשה באמצעות "משחק זכרון", ויישום הידע על אירועים אקטואליים אוסר חזרה של תלמיד על תוצר של תלמיד אחר.

כלל התלמידים (פרט לאחד) לקחו חלק בתרגול, ולפי המשובים ניכר כי מעבר להנאה ולחידוש, התרגול גם סייע להם מבחינה לימודית.

קישור לאתר (כדי להתרשם מכלל החלקים, מומלץ להכנס באמצעות chrome או firefox):
http://tigbur.seligsberg.org/ 

לקראת מועד קיץ הייתי רוצה להכין אתר כזה בארכיטקטורה שתוכל לשמש תלמידים נוספים אשר לא לומדים איתי, ולאו דווקא בתיווך מורה הכיתה.
הצעות ורעיונות לשיפורים, שינויים ומבנה מתאים יתקבלו בברכה :)

יום חמישי, 12 באפריל 2012

משימת hyperlinks במסמך משותף

באחת המשימות המקוונות שנתתי לתלמידי השנה, ביקשתי מהם להתחלק לזוגות ולבחור חוק המייצג את ישראל כמדינה יהודית. את החוק היה עליהם להציג בקצרה את עיקרי החוק, ולהסביר אילו היבטים יהודיים הוא מדגיש.

העבודה התנהלה במסמך עבודה משותף אחד בתשתית google docs, והבהרתי לתלמידים שלאחר שכל הזוגות יסיימו את חלקם, אבדוק את המסמך, אתקן את הדרוש (ואתן ציון, כמובן) ואז המסמך כולו יהפוך לחומר מחייב לבגרות. להפתעתי, התלמידים התלהבו מאופי המשימה (שניתן לראות בה סוג של ג'יגסו מקוון).

לאחר שהזוג הראשון השלים את משימתו, ראיתי שכמו בעבודות מקוונות רבות, ניכרה העתקה מסויימת ממקורות מקוונים, בעיקר "ויקיפדיה". באופן עקרוני, אני חובב גדול של ויקיפדיה, ותלמידי אף מבצעים משימות שם, אולם חשתי שכאן הקלות בנגישות אל הידע מעקרת את המשימה מתוכן, שכן התלמידים לא מתעמקים בתוכן החוק.

החלטתי להעלות את רמת המשימה, והוספתי לה נדבך נוסף: לסיכום של עיקרי החוק היה על התלמידים להוסיף שתי קישוריות (hyperlinks) - קישורית אחת מדגימה ואחת מבארת/מסבירה, כל אחת ממקור מקוון שונה.

למרות שמדובר במשימה שאינה מורכבת במיוחד, היא חייבה את התלמידים:
1. להפוך מודעים יותר לרמת הכתיבה שלהם, לתוכן הכתיבה ולבהירות של הכתוב.
2. לפענח את הכוונה ב"הדגמה" לעומת "ביאור", ולחשוב על דרכים שונות להדגים ולבאר.
3. לאתר מקורות מגוונים סביב החוק המדובר, לקטלג אותם בהתאם להנחיות המשימה ולברור את הטובים ביותר לצורך הקישורים עצמם.

במשוב בסיום המשימה, התלמידים אכן הצביעו על כך שהאתגר המרכזי היה ביצירת קישוריות מתאימות, ולאו דווקא בתוכן החוקים. ניכר שאופי המשימה נגע בהיבטים מטה-קוגניטיביים של תהליך העבודה וחשיבה, והתלמידים חשו מאותגרים יחסית.

כמו בכל משימה לימודית, היו תוצרים טובים יותר ופחות, גם ברמה תוכנית וגם ברמה הטכנית - למרות שהדרך ליצירת היפר-קישור הוסברה, הרי שחלק מן התלמידים לא יצרו "מילים חמות" אלא הדביקו קישור מלא בסוף הסיכום.

לצפייה בתוצרי המשימה (שמות התלמידים הוסרו).

יום חמישי, 23 בפברואר 2012

Twitter - שבירת קיר הכיתה






לפני יום זכויות האדם האחרון, נתתי לתלמידי האזרחות בכיתתי משימה בטוויטר:
היה עליהם לצייץ שני ציוצים (tweets) סביב סוגיות זכויות אדם בהן הם נתקלים במהלך השבוע (ברחוב, בעיתון ועוד), כשאחד הציוצים מלווה בתמונה שהתלמידים צילמו. הרעיון הוא לצייץ מייד עם התרחשות הסיטואציה.

הכנה:
ההיערכות למשימה היתה קצרה יחסית, וכללה שיעור אחד אודות טוויטר, שימושיו, האתיקה של השימוש בו וסוגיית הפרטיות וההאשטאגים בו. בדומה לפעילויות קודמות, אני לא מנחה את תלמידי בהיבטים הטכניים של המשימה, מכיוון שמדובר בכלים אינטואיטיביים ולא מסובכים.
למשימה נקבע #האשטאג (hashtag#) שיאפשר שליפה של כל הציוצים בתחום, וההאשטאג נרשם באתר twubs (זאת משום שמעקב אחר האשטאגים לא מתאפשר בצורה נוחה בממשק של טוויטר עצמו).

בסיום המשימה נוצר מאגר יפה של אירועי זכויות אדם מחייהם של הילדים, שפתח צוהר לדיון רלוונטי מאוד - גם בטוויטר וגם בכיתה, והפך את העיסוק בזכויות האדם לאישי יותר ומשמעותי יותר.
כל התלמידים ביצעו את חלקם, ואפילו בהתלהבות ("אנחנו צריכים לצייץ!"). גם תלמידים שנוטים לא להשתתף בדיונים בכיתה - צייצו בטוויטר ולקחו חלק בדיון וירטואלי.

חשוב לציין שלרוב הילדים בכיתה לא היה חשבון טוויטר, והם פתחו חשבון לטובת המשימה והשתמשו בו ללא בעיות מיוחדות. חלקם אף התחילו לעשות שימוש שוטף בטוויטר בהמשך.

ניתן לראות את המשימה בכתובת http://twubs.com/selirights

פדגוגיה חדשנית מדברת, בין היתר, על "שבירת קיר הכיתה", כלומר - מחיצות בין העולם שמחוץ לביה"ס לנעשה בתוכו, ולהיפך. טוויטר עושה זאת נאמנה.

יום ראשון, 22 בינואר 2012

אתר ל"הגשת" עבודה

תלמידיי מסיימים בימים אלו את מטלת הביצוע שלהם באזרחות.
השנה בחרתי להתנסות עם כיתת אומ"ץ בעבודה על "תלקיט עיתונות", שהתבססה, רובה ככולה, על עיתונות דיגיטלית.
העבודה התנהלה על גבי בלוגיה, כסוג של פורטפוליו דיגיטלי שליווה את העבודה.

עם התקרב מועד ההגשה, חשתי חוסר נוחות עם הגשה בפורמט ה"ישן", של דפים מודפסים וכרוכים.
מעבר לחוסר הטעם הכללי שאני מוצא בהגשה כזו (פרט להיבט הפסיכולוגי של "מסירת" עבודה, שהוא זניח לטעמי), העבודה הספציפית הזו, המבוססת אך ורק על ניתוח מקורות אינטרנטיים, צריכה לדעתי להיות מוגשת בדרך שמתאימה למדיום הנחקר. באותה הזדמנות, אפשר גם להגן קצת על הסביבה ואפילו ללמוד מיומנות טכנולוגית חשובה - עיצוב אתרים.

כדי לקצר:
יצרתי עבור התלמידים "שלד" של אתר על תשתית google להגשת העבודה.
האתר בנוי לפי כל שלבי העבודה, והתלמידים מעתיקים אליו את חלקי העבודה הגמורים:
https://sites.google.com/a/seligsberg.org/talkit-itonut/

כל העבודה הזו נעשית עם כיתה של ילדים "חלשים". זה חשוב במיוחד, מכיוון שלרוב כיתות כאלו לא ניצבות בפני אתגרים מהסוג הזה.

מסקנות סופיות יהיו לאחר סיום העבודה, אבל מסקנות ביניים: מדיום דיגיטלי מתאים לתלמידים בכל הרמות; עבודת הכנה ותשתית נוחה לעריכה הן תנאי להתקדמות מהירה; תלמידים מפרשים השקעה בהיבט הטכנולוגי כהשקעה בהם ובחינוך.

Voicethread

יצא לי להכיר בעבר את Voicethread, אך התקשיתי לראות כיצד אני משלבו בעבודה שלי.
(בעקבות שאלות הקהל: Thread הוא "אשכול" או "שרשור", כמו בפורום, בו הודעות באותו הנושא מקובצות תחת אשכול אחד)

הסבר קצר: ביישום המדובר, מעלים "פריט מרכזי" כלשהו: תמונה, סרט, מסמך או אתר.
כל משתתף יכול להוסיף תגובה לאותו הפריט בדרכים מגוונות - וידאו, סאונד או טקסט.

לאחרונה צצה עבורי הזדמנות לשלב את הכלי בהוראה:
בעקבות שיעורי אזרחות שעסקו בסוגיית חוק השבות ובפרשת רופאייזן (האח דניאל), יצרתי Voicethread בו ביקשתי מהתלמידים לצפות בסרטון, לקרוא חלקים מתוך פסק הדין המדובר, ולטעון טענה מנומקת: האם המדינה היתה צריכה להכיר ברופאייזן כיהודי, או לא.
ה"טריק" היה שאסור היה לחזור על נימוק שהשמיע תלמיד לפניך. ניתן לפתח ולשפר נימוקים, אך לא "לשכפל" אותם.

למרות הקושי הטכני, התלמידים צלחו את העניין בקלות:
http://voicethread.com/share/2587053/

ההתנסות הזו חיזקה אצלי כמה הנחות קודמות: תלמידים לא צריכים כמעט הסברים כדי להתמודד עם כלים טכנולוגיים; הנחיות ברורות ומחוון מתאים מעודדים משימות ברמה טובה; גם טכנולוגיה "מגניבה" לא גורמת לכל התלמידים לעשות שיעורי בית.

באותה הזדמנות, גיליתי שאם נרשמים ל- Voicethread עם חשבון מורה, מקבלים אפשרויות רבות יותר ממשתמש רגיל.
הידד!

שינוי כיוון

החלטתי לשנות כיוון, ולהתמקד בכתיבה בחוויות שלי כמורה וכמדריך מהטמעת תקשוב.

למען האמת, לאחר שחשבתי שהכתיבה היתה נחמדה אך מיצתה את עצמה, הבנתי שעצם ההכנה לכתיבה והכתיבה עצמה מסייעת לי לסדר את המחשבות ואת המסקנות שלי מאירועים שונים, ולכן חשוב שאמשיך בה.

אבל הטריגר המיידי לחידוש הכתיבה היה מפגש עם מדריכה באחת ההשלמויות בהן הדרכתי, שאמרה לי שהיא עוקבת אחרי הבלוג וחבל שאני לא מעדכן...

אז קדימה, לעבודה :)