זמן לכל ועת לכל... ציר זמן! (Meograph, Dipity & Timetoast)

(פוסט אורח של דרור אלנר, מורה לאזרחות ולאנגלית בביה"ס "מעיין השחר" שבקיבוץ עין החורש)

יש יתרונות רבים למורה האנגלית בבית הספר. הראשון - היוקרה היחסית לה זוכה המקצוע. לצד המתמטיקה נתפסת האנגלית כמקצוע נחוץ וחיוני. מכאן גם שבאופן יחסי המוטיבציה של התלמידים להצליח בתחום זה גבוהה. השני - האפשרויות לשלב טכנולוגיה בכיתה הן רבות, שכן אתרי אינטרנט רבים, חלקם אטרקטיביים במיוחד למורה, פועלים בשפה האנגלית.

להלן דוגמה טובה ליתרון אחרון זה: 

בשכבת ט' השנה, בכיתת המתקדמים באנגלית, נלמד ספר של ניצולת שואה מארה"ב, מריון בלומנטל. הספר עוקב אחר חייה כילדה בגרמניה בשנות השלושים של המאה העשרים, בריחת המשפחה להולנד ושנותיה הקשות במחנה ברגן בלזן.

לימוד הספר הוא יוזמה שלי, לאחר שנתקלתי בו במקרה בחנות ספרים, ראיתי בו פוטנציאל חינוכי ושכנעתי את הנהלת בית הספר לקנות עותקים ממנו. 

מכיוון שאין בנמצא חוברת פעילות כתובה שתלווה את הספר, אני יוצר פעילויות אינטראקטיביות סביבו תוך כדי לימוד הספר. כך, בסופו של כל פרק או שני פרקים, נדרשים התלמידים לבצע מטלה כלשהי, הכוללת חשיפה ושימוש בכלי אינטראקטיבי כלשהו (הרעיון אינו מקורי שלי, ואני מאמץ בעניין זה רעיונות שנחשפתי אליהם במסגרת ההשתלמויות של אביב צמח במטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית).

בסוף הפרק השני, לדוגמה, שעסק בעליית הנאצים לשלטון, נדרשו התלמידים לייצר ציר זמן אינטראקטיבי באמצעות אחד הכלים לכך הקיימים ברשת. לתלמידים הוצגו שלוש אפשרויות וניתנה להם בחירה: Timetoast, Dipity and Meograph וניתנו להם הנחיות ברורות כיצד להכין את ציר הזמן וכיצד להשתמש בכלים אלו באמצעות קישורים במסמך משותף, בו גם הוגשו התוצרים.

הוקצו למשימה שני שיעורים. ניתנה לתלמידים אפשרות לעבוד בזוגות. לאחר שני שיעורים הוצגו התוצרים בכיתה.

החוויה הייתה מוצלחת. בתחילה, כמו בכל פעם שמוצג כלי אינטרנטי חדש, ישנה חשדנות קלה, אך זו מתפוגגת ברגע שבו התלמידים מתחילים לעבוד. התלמידים היו צריכים לעבור על הפרק הרלוונטי בספר, להוציא ממנו מידע נחוץ,  ועשו זאת באווירה נעימה, תוך שהם למדו כלי אינטרנטי שיוכל לשמש אותם גם בעבודות שיכתבו עוד בהמשך.

נכון להיום, ממשק האתר של צירי הזמן הללו זמין רק באנגלית (אם כי התוצר יכול להיות בעברית) ולכן זה מסוג הפעילויות המתאימות לכיתת דוברי אנגלית.

ולסיום - גם אני, מורה הכיתה, נהנתי מהמטלה. במקום לכתוב עוד בוחן אמריקאי על פרק בספר, למדתי את הכלי בעצמי, התנסיתי בו קודם לכן, ויזמתי פעילות חדשה. 

את המשימה המפורטת והתוצרים ניתן לראות בקישור הזה. 

ארוחת טעימות וסדנת בישול - בתקשוב! (תיאור מהלך השתלמות תקשוב)

פוסט קצר המתאר השתלמות מעניינת שהובלתי במהלך השנה הקודמת:

אילו היו מזמינים אתכם לארוחת טעימות משולבת בסדנת בישול אקזוטי, פעם בשבוע למשך שנה שלמה – הייתם באים?

25 מורים אמיצים מנתניה החליטו שהם לא מפחדים (ו”לא סופרים קלוריות”), והשתתפו איתנו (MindCET) בקורס ייחודי שהתקיים השנה בתחום התקשוב בחינוך, בשיתוף עם עיריית נתניה. מדי שבוע התכנסנו ללמידה ולסדנה מעשית בת שעתיים וחצי, אשר לוותה בלמידה עצמית מקוונת בהיקף של שעתיים נוספות מדי שבוע.

המשתתפים – מורים בחינוך העל-יסודי בנתניה, הגיעו מתחומי הוראה שונים ועם רקע שונה ומגוון בתקשוב

(בתמונה, בהרכב חסר)

תשאלו – מה ההבדל בין הקורס הזה לבין השלמויות תקשוב אחרות שמתקיימות במחוזותינו?

ובכן, ראשית – ההיקף: הקורס היה בהיקף של 120 שעות – רובן פנים אל פנים, חלקן בלמידה מרחוק ומיעוטן בלמידה סינכרונית, וכן שני ימים מרוכזים בחופשות. ההיקף הרחב אפשר כר פעולה רחב ללמידה, להתנסות ולריפלקציה.
שנית – תכני הלמידה העשירים: בקורס נחשפו המשתלמים לתכנים מגוונים מאוד, החל מיסודות התקשוב החינוכי ועד לכלים העדכניים ביותר. הדגש במהלך הקורס היה כל העת סביב שימוש בטכנולוגיה בחינוך כדי לשנות דרכי הוראה ולמידה, ולאו דווקא כדי לשמש מגבר לדרכים קיימות. מומלץ מאוד לעיין בתוכנית הקורס במלואה.

ולבסוף – שילבנו בלמידה פרק נפרד שעסק ב”יצירת אדוות” ובהחדרת השינוי לביה”ס, מתוך תפיסה שבדרך זו ניתן לקדם שינוי בדרך של למידת עמיתים בתוך בתי הספר מהם הגיעו המשתתפים ואליהם הם שבים. בסיום הקורס, המשתתפים פיתחו יחידות לימוד מלאות, אשר משלבות למידה כיתתית פעילה ועמה שימושים מרתקים בכלים דיגיטליים מקוונים – לעידוד דרכים חדשות להוראה וללמידה ולהעשרת המעשה הכיתתי.

אחרי 120 שעות של בחישות בסירים וירטואליים וטעימות מסביבות מקוונת, יצאו כולם שבעים – ובעיקר עם טעם של עוד.

הפוסט פורסם במקור בבלוגיה של MindCET

הרצאה על "כיתה הפוכה" מכנס הפיס לחינוך 2013

צילום הרצאה שנתתי בכנס הפיס לחינוך 2013 בחולון על ההתנסות שלי עם מודל הכיתה ההפוכה:

מצגת הפרזי מההרצאה:

מחשב לכל ילד - טירוף ה-QR! (משחק לימודי ומיני חקר מבוסס קודים)

אחת הכיתות שאני מלמד השנה היא מגמת אזרחות (5 יח"ל), ובה אני נהנה מכיתה עם מספר קטן יחסית של תלמידים (כ-15). למרות שעבר זמן קצר מתחילת השנה, עשינו בקבוצה שתי פעילויות מעניינות עם סמרטפונים וקודי QR שהייתי רוצה לשתף בהן:

חלק ראשון - חימום והיכרות עם המגמה:

בניתי עבור התלמידים משחק קצר מבוסס קודי QR, בו יצרתי 4 תחנות שבכל אחת מהן שאלה אשר מתקשרת הן למיקום התחנה בביה"ס והן לאחד מנושאי הלימוד ביחידות ההרחבה, וזאת כהיכרות עם מגמת אזרחות בה לומדים, מעבר לשתי יחידות החובה, 3 יחידות נוספות (מבין ארבע אפשריות).
התלמידים (בכיתה י') התלהבו מאוד מן המשחק, רצו בקבוצות ברחבי ביה"ס ובעיקר - שבו מן המשחק כשהם נרגשים ומתעניינים בנושאי הלימוד השונים, בהם נתקלו בצורה חווייתית (מי היה מאמין שהקפיטריה בביה"ס יכולה להיכנס לתוכנית הלימודים?...).
את המשחק יצרתי בעזרת המחולל QRACE של HIT (אינטואיטיבי ופשוט, מומלץ בחום!), ואל המשחק עצמו ניתן להכנס בקישור הזה (התחנות עצמן היו תלויות כמובן במקומות שונים בביה"ס).

חלק שני - מיני חקר:

לאחר שצלחנו את ההתנסות הראשונית עם סמרטפונים וקודי QR, עברנו לסיפור האמיתי:
אחד מנושאי הלימוד באזרחות הם התנאים לקיומה של מדינה ריבונית. מדובר בחמישה תנאים אותם על התלמידים להכיר, ועד עתה הייתי מקיים בכיתה דיונים סביב מדינות וישויות נבחרות ובדיקת התנאים לגביהן.

השנה החלטתי לגוון ולהשתמש בסמרטפונים של התלמידים כמחשבים בעזרתם יבצעו מיני-חקר פשוט: כל תלמיד קיבל דף (מודפס) ובו שם של מדינה אותה עליו לחקור, וכן קישורים למקורות מידע רלוונטיים בצורת קודי QR. את רוב המידע אפשר היה להוציא מויקיפדיה, אולם לא את כולו. הקישורים ניתנו למקורות מידע מגוונים יותר, שלהם פוטנציאל להעשרת הידע בדרכים אחרות ולהרחבת הדיון בכיתה.

למה סמרטפון? כדי להרגיל את התלמידים לחפש תשובות בעצמם במקום לשאול אותי.
למה QR? כי להקליד כתובות בסמרטפון זה מבאס, וקודים יוצרים סקרנות ("לאן זה יוביל אותי?").
למה על דף? כי לא בכל סמרטפון יש פתיחת יישומים במקביל, והקלדה תסגור את חלון המידע. בנוסף, ולא פחות חשוב - כדי שאת הדיון בסוף יהיה ניתן לעשות ללא סמרטפונים.
ומה עם תקלות? לרוב המוחלט היתה חבילת גלישה. למי שלא, היתה רשת אלחוטית בית ספרית. בנוסף, פתחתי את נקודת הגישה מהטלפון שלי. בסופו של דבר, רק תלמידה אחת לא הצליחה להתחבר לרשת, והיא עבדה בזוג עם תלמידה נוספת.
את הפעילות העליתי גם לאתר "תמיד אזרחות" של מטח, ותוכלו להתרשם ממנה בקישור הזה.

כל תלמיד עבד בצורה עצמאית, חלקם בכיתה וחלקם מחוצה לה. לאחר שכל תלמיד חקר (כ-15 דקות), עמדו התלמידים והציגו את ממצאיהם מול הכיתה כולה, במליאה, והתפתח דיון מעניין - גם בתוכן עצמו וגם בהשוואה בין המדינות.
לבסוף, שאלתי את התלמידים לגבי עצם פעילות החקר בעזרת סמרטפון ו-QR. ניכר היה שאופי הפעילות הפתיע אותם והיווה חריגה מאופי הלמידה "הרגיל" שבו המורה במרכז, ודרך החקר הזו עניינה אותם והיתה להם נעימה ללמידה.

אגב, אנקדוטה טכנולוגית: קוד ה-QR העליון (לאפליקציית ויקיפדיה) בדף העבודה נוצר במחולל Tagginn, שאחת האופציות בו היא התאמת קישור שונה לפי סוג המכשיר. זה היה חשוב לי כדי ליצור קישור להורדת האפליקצייה מהאפסטור לבעלי אייפון ומה-play store לבעלי אנדרואיד.

סערה על הלוח! (לוח הכיתה עובר ל-Padlet)

חופשת סוכות היא זמן מצויין להשלים פערים מהשנה הקודמת. מקווה שקצב העדכונים יהיה מהיר יותר:

פעמים רבות אני נכנס לכיתה ורואה שהמורה שלימד/ה לפני עשה/תה שימוש ב"שמש אסוציאציות". BrainStorming היא מתודה מוכרת ויעילה לפתיחת נושא ולחילוץ ידע קיים מהתלמידים, ולה כמובן יתרונות וחסרונות. החלטתי לנסות ולשלב במהלך כלי דיגיטלי מעניין, שיוכל לשנות את אופי "סיעור המוחות":

לקראת סוף שנת הלימודים הקודמת, במסגרת תהליך חקר עם תלמידים ולאחר לימוד מוקדם של נושא "הגבלת השלטון בישראל", הגענו לשלב גיבוש שאלת המחקר. במסגרת השיעור יצרנו על הלוח תיאור באמצעות תרשים של נושא הלימוד (נושא מרכזי ונושאי משנה), וחילקתי לתלמידים פתקיות צהובות עליהן ביקשתי שירשמו שאלות שמעניינות אותם בנושא.

הכלל היחיד לניסוח השאלה היה: "כתבו שאלה שמעניינת אתכם בנושא - ושהתשובה לה לא קיימת בבדיקה פשוטה בויקיפדיה". עודדתי אותם להשתמש בויקיפדיה מהסמרטפונים, על מנת לוודא שלא מדובר במידע קיים ונגיש.

בשלב זה אספתי את הפתקים מן התלמידים, הקראנו כל פתקית, דנו בשאלה שהוצגה ואף שיפרנו אותה יחד (ואפילו הזכרנו את הכללים לסיעור מוחות איכותי). הפתקיות הודבקו על הלוח לפי המיקום המתאים ביחס לתרשים שהופיע עליו.

בשלב זה הגיע סיום השיעור, וחששתי שהעבודה היפה שנעשתה תאבד ושלא יהיה ניתן להמשיך את השיעור הבא מאותו המקום, ובמיוחד בהיבט הויזואלי שלו. צילמתי את הלוח, שהכיל את התרשים ואת הפתקיות של התלמידים.

את התמונה הדבקתי בלוח ב-Padlet (שנקרא בעבר Wallwisher) והפכתי את הלוח ל"ציבורי". הדבקתי קישור ללוח בקבוצת הפייסבוק הכיתתית, וביקשתי מהתלמידים לכתוב שאלות חקר נוספות בנושא באמצעות הוספת פתקיות וירטואליות ללוח. בשלב זה, התמצה תפקידי בארגון הפתקיות שהעלו התלמידים ועריכתן הלשונית. קישור ללוח הסופי (סגור להוספת פתקיות נוספות).

בשיעור שלאחר מכן, התלמידים התחלקו לקבוצות ופתחו את הלוח הוירטואלי. כל קבוצה בחרה שאלה מבין אלו שהופיעו על לוח ה-Padlet (לאו דווקא שאלה ששאל אחד מחברי הקבוצה), פיתחה אותה עוד והחלה בתהליך החקר.

אני מוצא לפעילות הזו כמה היבטים מעניינים:

1. הקישור בין הפעילות בכיתה והמשך העבודה בבית מאותה הנקודה בדיוק - גם כשמדובר במהלך מורכב בכיתה.

2. השיתופיות שיצרו התלמידים - גם בכיתה, גם בעבודה מרחוק ולבסוף גם בתוצרים.

3. ההיכרות עם (עוד) כלי דיגיטלי, פשוט מאוד ליישום, שגרם גם לתלמידים החרדים מעבודה עם מחשב לכניסה חלקה לעניין.

4. ובעיקר... הרחבת השימוש בלוח הכיתה - גם מעבר לכיתה!

היהפוך מורה עורו, ותלמיד חברבורותיו? (כיתה הפוכה - ועוד קצת)

בעקבות ההייפ העולמי סביב מודל "הכיתה ההפוכה", החלטתי "לקפוץ למים" :)

ההחלטה לוותה בהתלבטויות - האם המודל מתאים לדרך ההוראה שלי? לחומר הלימוד? לתלמידים?
גם לאחר ההתנסות אני עדיין לא בטוח, אולם סיפור המקרה לפניכם:

שלב א' - כיתה הפוכה
במשך כחודש וחצי הפניתי את תלמידי כיתה י"א, דרך הקבוצה בפייסבוק, לצפייה בסרטון/משימה שהכנתי עבורם לפני כל שיעור:
1. מבוא לעקרונות הדמוקרטיה ולשלטון העם (יצירה בעזרת Camtasia, העלאה ליוטיוב)
2. משאל עם (יצירה בעזרת Camtasia, שילוב משחק שיצרתי ב"כלים שלובים 2.0", העלאה לשרת Camtasia)
3. עקרון הכרעת הרוב (מצגת Google docs)
4. מבוא לפלורליזם וסובלנות (סרטון קיים מיוטיוב, הוספת הערות והפניות באמצעות Popcorn)
5. מבוא לזכויות האדם והאזרח (סרטון קיים מיוטיוב, הוספת שאלות מנחות באמצעות EduTube)

כשהצגתי את המודל בכיתה לפני תחילת המהלך, עלו חששות שונים מהתלמידים, שסבו בעיקר סביב אופן הלמידה השונה ודרך ארגון החומר במחברת בעקבות הסרטונים.
לאחר פרסום כל סרטון עקבתי אחר הנתונים שלו. רוב התלמידים צפו בסרטונים לפני השיעור, הגיעו מוכנים והדבר שיפר מאוד את רמת הדיון והשיח בכיתה. מיעוטם, לעומת זאת, לא צפו בסרטונים בצורה עקבית, וכתוצאה מכך היו פחות מעורים בנעשה בשיעור.

בשיעורים עצמם, הדיון הפותח נבנה על ההנחה שהתלמידים צפו בסרטונים, בהם מופיעות שאלות שונות למחשבה ולדיון.

בנוסף, כתוצאה מהצפייה המוקדמת, השתנו בשיעורים עוד כמה דברים:
1. פחות כתיבה על הלוח והעתקה למחברת.
2. יותר זמן לדיונים, וכתוצאה מזה - אפשרות להעמיק יותר ולשתף יותר תלמידים.
3. תרגולים רבים יותר - גם שאלות בגרות, גם התנסויות טכנולוגיות (שיעור גלוגסטר, מרתון סרטוני זכויות ועוד) ואפילו שיעור עם עיתוני נייר...

שלב ב' - התלמידים חוקרים ויוצרים
לקראת חופשת הפסח, קיבלו התלמידים משימה נושאת ציון, גם היא בסרטון (באמצעות PowToon):

על התלמידים היה לבחור את אחת מזכויות האדם והאזרח (באמצעות מסמך משותף), לחקור אודותיה וליצור בעצמם סרטון קצר שיכיל: (א) הגדרה לזכות, (ב) אירוע אקטואלי בו הזכות נפגעה, ו-(ג) סקירה קצרה של ארגון המגן על הזכות.

בתדריך קצר שנעשה בכיתה טרם המשימה, הדגמתי סרטון טוב בעיני והסברתי מה יהיו השיקולים בקביעת הציון (למשל - מהי פרזנטציה איכותית).

לאחר החזרה מן החופשה רוב התלמידים אכן הגישו את הסרטונים. חלקם נתקלו בקשיים טכניים מסויימים בהפקה, אולם רובם צלחו את המשימה היטב. יתרה מזאת, גיליתי שרוב התלמידים למדו בצורה עצמאית אודות כלים שסייעו להם, דוגמת Screenr וכלים חלופיים, כיצד מטמיעים סרטון במצגת PPT, ואפילו כיצד להשתמש ב-Prezi ולפתור את בעיית העברית...)

חשוב לציין שחלק מן התלמידים לא הגישו את המשימה כלל, ומבין המשימות שהוגשו - היו מצויינות, והיו פחות טובות, אולם ככלל - העבודות היו ברמה טובה מאוד.

בדיון האוחר בכיתה נשמעו קולות מגוונים: החל מהנאה מדרך הלמידה וההעמקה החדשה, דרך חווית תסכול בשל ההיבטים הטכנולוגיים, וכלה בהתנגדות ובהעדפת הלימוד הכיתתי והמסודר.
במהלך העבודה, כתבה לי אחת התלמידות: "זה ממש כיף, חווית לימוד מהנה", ואילו תלמיד אחר אמר בכיתה: "אני מאוד מרוצה מזה שאנחנו לומדים בבי"ס גם דברים שהם לא רק החומר, אלא כלים שיעזרו לי גם בדברים אחרים בחיים".

שלב ג' - התלמידים הופכים את הכיתה
החלק הזה הפתיע אותי: שאלתי את התלמידים אם ירצו ללמוד מסרטונים של חבריהם לכיתה (לאחר בקרת איכות שלי). הייתי סבור, לאור הדיונים בכיתה, שהתלמידים יעדיפו למידה מסורתית, אולם היה קונצנזוס - התלמידים בכיתה מעוניינים ללמוד מתוך סרטונים של חבריהם, על מנת לפנות יותר זמן בכיתה לדיון, תרגול והעמקה.

הידד!

שיתופיות: מילה אחת - משמעויות רבות

אחת מהמילים הנשמעות ביותר בשנים האחרונות בעולם המקוון היא "שיתוף" – החל משיתוף סטטוסים בפייסבוק, עבור במיומנות שיתוף הפעולה וכלה במסמכים משותפים. אבל האם זהו אותו ה"שיתוף"?

למרות שהעברית משתמשת במילה "שיתוף" עבור פעולות מסוגים שונים, אנסה להציע כאן הבחנה בין סוגים שונים של שיתופיות, בעזרתה האדיבה של השפה האנגלית:

• Sharing – שיתוף באובייקט כפי שהוא. למשל - כתבתי סטטוס מדליק, נתקלתי בתמונה מעניינת או שאני מרטווט ציוץ שמצא חן בעיני – ואני משתף עם האחרים את מה שיצרתי או גיליתי.
• Cooperating – שיתוף פעולה בביצוע משימה, כאשר כל אחד תורם את חלקו, אותו עשה לבד, לטובת תוצר צוותי אחד משותף. חיפשתי מידע ותרמתי תוצאות לעבודה קבוצתית ב-SearchTeam, ובכך תרמתי לצוות את חלקי הייחודי, אותו עשיתי לבד, או שהוספתי את החלק שלי לברכה משותפת ב- GrooVideo.
• Collaborating – שיתוף פעולה דינמי בתהליך העבודה עצמו, דוגמת עריכה משותפת של מסמך בגוגל או של סרטון וידאו ב-WeVideo.

אבל... 

בואו נחשוב לרגע על קבוצה המשחקת כדורסל -

האם מסירת הכדור היא sharing? האם השחקנים הם אינדיבידואלים שמבצעים Cooperation? ואולי העבודה הקבוצתית הדינמית תוך כדי המשחק היא בכלל Collaborating? ומה סוג השיתוף בין הקבוצה לבין האוהדים?...

במציאות, החלוקה לא תמיד חדה כל כך, ולעתים ישנם מודלים מורכבים יותר. ממליץ לעיין בטקסנומיה של Vision2Lead אשר מציגה חלוקה מורכבת יותר של משימות שיתופיות.

כמורה אשר מתנסה בסוגי למידה שונים עם תלמידיו, חשוב לי לחדד לעצמי ולהם שלא כל לחיצה על share בפייסבוק היא "עבודה שיתופית", ושכתיבה משותפת של עבודה יכולה להתנהל בדרכים שונות, אשר מייצגות סוגים שונים של שיתוף.

כאשר אני מעצב משימה לימודית משלבת תקשוב, האתגר המרכזי הוא בהבניית סוג השיתוף המתאים, תוך מתן חופש פעולה לתלמידים שונים לבטא את עצמם בדרכים שונות.

מה דעתכם - האם יש לחייב את כל התלמידים להתנסות ביצירה שיתופית, או שיש לאפשר אינדיבידואליות לתלמידים המעוניינים בכך?

פוסט זה פורסם במקור בבלוגיה של MindCET

ארבעה כלים וגעגוע :)

לאחרונה יצא לי לעשות שימוש במספר כלים מעניינים במסגרות שונות (בית ספר והשתלמויות), ורציתי לשתף:

1. SearchTeam - אתר המאפשר לבצע חיפוש בצורה שיתופית: משתמש אחד יוצר מרחב חיפוש בו הוא שומר תוצאות חיפושים שערך, ומזמין אל המרחב משתמשים אחרים, אשר יכולים לתרום לו מתוצאות החיפושים שלהם. האתר תומך בתוצאות חיפוש בעברית, וניתן גם לקיים בו צ'אט בין המשתתפים. האפשרות של חיפוש שיתופי הופכת את העניין המידעני לחברתי ומעניין יותר, והתגובות שקיבלתי חיוביות מאוד.

2. Socrative - אתר המאפשר ליצור שאלונים המותאמים לסלולר, ולאסוף נתונים אודות תוצאות השאלונים: אחת האופציות היותר מדליקות ביישום היא להפוך את השאלונים לתחרות בין קבוצות, דבר שמנסיוני (הן עם תלמידים והן עם מורים) מניע את המשתתפים ויוצר תחושת משחק ממריצה בכיתה (תלמיד, שבוע אחרי משחק: "אביב, אז איזו קבוצה ניצחה בסוף בחידון על הכרעת הרוב?"...)

3. Popcorn - אתר המאפשר ליצור שכבות מגוונות מאוד על גבי סרטוני יוטיוב ואחרים: ניתן ליצור שכבות טקסטואליות, לשלב תמונות, מפות, קישורים ואף ערכים מויקיפדיה. לאחרונה השתמשתי בפופקורן במסגרת סדרת סרטוני "כיתה הפוכה" שאני עושה עם תלמידיי, אולם על כך בפוסט נפרד.

4. Doctopus - סקריפט יעיל מאוד, אשר מאפשר ליצור בהינף מקש מספר מסמכים משותפים עם הרשאות ספציפיות: הסקריפט מתבסס על טבלת שמות, כתובות דוא"ל וסיווג לקבוצות/רמות, ובהתאם לדרישות המשתמש הוא פותח במקביל מסמך לכל קבוצה או תלמיד עם הרשאות מתאימות. בבית ספרי, בו עובדים רבות בעבודות חקר קבוצתיות, הסקריפט הזה מאפשר לייעל את תהליך יצירת מסמכי העבודה לתלמידים רבים במקביל. מומלץ בחום!

וגעגוע...

מאחורי מסך האנונימיות - לטוב או לרע? (הערכת עמיתים אנונימית בצורה מקוונת)

מזה זמן, לאחר שנחשפתי להערכת העמיתים האנונימית שהתקיימה בקורס Gamification ב-Coursera, חשבתי איך לשלב את העניין אצלי בכיתה.
בחרתי לקחת משימה מקוונת שעשיתי כבר בעבר - כתיבת טוקבקים על ידיעות, ולשלב בה הערכת עמיתים, בדגש על אנונימיות. עניין אותי לראות כיצד תלמידים מעריכים זה את עבודתו של האחר, כשהם יודעים שהציון שלהם יושפע מאותה הערכה, בסביבה אנונימית למוערך (אך גלויה מבחינתי).

כיצד העניין פעל?
ראשית, גיבשתי קריטריונים להערכת טוקבק ביחד עם המורה ללשון של הכיתה (יעל גז, תודות!), כשהתייחסנו לטוקבק בתור כתיבה טיעונית. לאחר מכן, קיימנו שיעור בכיתה ובו קראנו טקסט אודות אופי הטוקבקים בישראל, התנסינו בכתיבת טוקבק בצורה משותפת, ודנו בעיקר בסוגיית הכתיבה האנונימית, על יתרונותיה ובעיקר חסרונותיה. במשימה עצמה, אגב, תלמיד שבחר לכתוב טוקבק אנונימי היה צריך להצדיק מהלך זה, שכן כתיבה אנונימית, בתפיסתי, אינה רצויה.
למשימה עצמה בניתי אתר פשוט (תשתית Google sites) בשם "כנסו כנסו..." ובו המשימה:
א. מצאו כתבה העוסקת בנושא שלמדנו בכיתה (גישות כלכליות-חברתיות) וכתבו לה טוקבק, וכן העריכו את הכתיבה של עצמכם לפי קריטריונים שנקבעו מראש. עד כאן התהליך התנהל בדומה לפעמים קודמות בהן נתתי את אותה המשימה.
ב. שלב שני במשימה היה לבצע הערכת עמיתים לשני טוקבקים אחרים בכיתה, בצורה אנונימית: מכיוון שמדובר במשימת טוקבקים, הרי שאם תלמיד כתב טוקבק ובו הזדהה בשמו, המוערך אינו אנונימי, אולם המעריך יישאר אנונימי בכל מקרה. בנוסף, אופן ההצגה של הטוקבקים שנכתבו לתלמידים עודדה שמירה על אנונימיות גם בקרב המוערכים, שכן התלמידים ראו טבלה ובה הקישור לכתבה, מספר הטוקבק והטקסט המלא שלו, ללא שם הכותב (רוצה לומר - רק אם תלמיד נכנס לכתבה עצמה ואיתר את הטוקבק המדובר - הוא ראה את מי הוא מעריך). ההערכה היתה מספרית (לפי קריטריונים) ומילולית (טקסט חופשי).

אחד האתגרים שעמד בפני כאן היה כיצד לגרום לכך שכל תלמיד יוערך מספר זהה של פעמים, ולא לגרום לריבוי הערכות אצל תלמיד אחד לעומת חוסר בהערכות אצל אחר. החלטתי לפתור זאת כך: הטוקבקים הוגשו בסיוע טופס גוגל, והתלמידים ראו שדות ספציפיים בלבד מן הטופס. ההנחיה היתה להעריך את מי שנמצא מעליך בטופס ומתחתיך בטופס, כך שכל תלמיד יזכה בדיוק לשתי הערכות. זה עבד, בצורה מפתיעה... :)

לבסוף, תוך היעזרות בסקריפט FormEmailer אשר שולח מיילים בצורה אוטומטית מטפסים, קיבל כל תלמיד את ההערכות  שנכתבו עליו, בצורה אנונימית כמובן.

כמו שכתבתי בפתיחה, מאוד עניין אותי לראות מה יהיה אופי ההערכות האנונימיות, ובכלל כיצד יגיבו התלמידים למשימה שכזו, ולכן התהליך לווה במשובים רבים בע"פ.
החלק של הטוקבקים עצמם זכה, כבעבר, לתגובות חלוקות: חלק מן התלמידים לא הבינו מדוע הם נדרשים למשימה כזו, ואילו אחרים נהנו מן הכתיבה, או כמו שכתבה תלמידה בקבוצת הפייסבוק הכיתתית: "יואו! השיעורי בית האלה כאלה כיפים! מלא אנשים הגיבו לי!!! (יצרתי דיון שלם). זה כיף ומעניין לכתוב טוקבקים." (האמינו לי, לא ערכתי את הטקסט...).
עניין ההערכה לפי קריטריונים המשולבים עם תחום החיבור העברי יצר עבור התלמידים קישור נוסף ומועיל, שכן כללי הכתיבה קיבלו אופי אותנטי יותר.
ההערכות האנונימיות היו החלק המעניין מכל עבורי: התברר לי שהתלמידים היו מאוד קורקטיים, לא עשו לחברים שלהם "הנחות" וכתבו משובים אמיתיים, כנים ותוך התייחסות ישירה לקריטריוני ההערכה - והכל תוך הקפדה על כתיבה מכבדת ואיכותית. למשל (שוב, לא ערכתי):
"יש שימוש רחב ונכון במושגים מתחום האזרחות אשר תורמים לטוקבק וגורמים לו להיראות ברמה גבוהה יותר. המבנה ברור והבנתי את עמדתו של הכותב. השימוש במושגים מתחום האזרחות גורמת לטוקבק להישמע משכנע יותר, אבל הוא פונה בעיקר למעמד הביניים ולמעמד הנמוך, ולא התחברתי לכתוב. "
התמוגגתי :)

בדיון המסכם בכיתה ראינו שלאנונימיות כמה פנים: 
בעוד שכתיבה אנונימית בטוקבקים מוציאה פעמים רבות מאנשים את "יצר הרע" ומאפשרת השתלחות באחר,
הרי שאנונימיות בהערכת עמיתים הוציאה מהם דווקא את "יצר הטוב" וגרמה להערכה מקצועית ולמתן משובים איכותיים.

סרטון מבחן

קטן קטן, אבל נחמד:
לפני כחודש קיימתי בחינה קטנה בכיתה י"ב, כשאנחנו כבר ממש מתקרבים לבחינת הבגרות.
דווקא בשלב זה, החלטתי לעשות ניסוי עם התלמידים ולשלב קטע וידאו בבחינה (ולא רק בשיעורים עצמם, דבר שבפני עצמו אינו נפוץ בתיכון בו אני עובד, בשל היעדר תשתיות מתאימות).

על מנת להתכונן לחלק זה במבחן (שנאמר "קשה באימונים - קל בקרב") נתתי לתלמידים שני קטעי וידאו לתרגול, מהם חילצנו מושגים הקשורים לנושא הנלמד. קטע אחד תורגל בכיתה ואחר דרך קבוצת הפייסבוק שלנו.

במבחן עצמו קבענו כי לאחר שעה של שאלות "רגילות" תהיה "הפוגת וידאו":
התלמידים צפו בסרטון שאורכו דקה ומחצה, והיו צריכים לקשר אליו 10 מושגים באזרחות ולהסביר כיצד המושגים הללו באים לידי ביטוי בקטע. הסרטון:
 התלמידים צפו בדקה וחצי הראשונות של הסרטון, והתבקשו לאתר 10 מושגים בסרטון: 7 הקשורים לרשות השופטת, ועוד 3 מנושאים אחרים באזרחות.

הסרטון הוצג על גבי מקרן, והתלמידים יכלו לצפות בו פעמיים, עם פער של 3 דקות בין הקרנה להקרנה.

לשמחתי, רוב תלמידים הצליחו לקשר יפה בין הסרטונים לבין מושגים רלוונטיים, והמשימה (שהיתה כבונוס למבחן) נתפסה על ידם בצורה חיובית.

מהותית, מדובר באחת הרמות הגבוהות הנדרשות מתלמידים במקצוע האזרחות, שכן מדובר ביישום של חומר הלימוד על אירוע "מציאותי" וב"זמן אמת".
פדגוגית, שילוב הסרטון במבחן יצר גיוון בדרך ההבחנות (ולא רק בדרך ההוראה) ויצר מידה לא מבוטלת של עניין בחומר שנתפס לרוב כטכני.

תלמידה שאלה אותי בסוף: "אביב, גם במועד ב' יוכל להיות סרטון...?"