לסגור מחברות, לפתוח מחשבים ו...להכנס לפייסבוק! (למידה משולבת עם ה-Timeline של Facebook)

תכנית הלימודים באזרחות התחדשה השנה בפרק שנקרא "הרקע ההיסטורי להקמת מדינת ישראל", פרק קצר שנועד לסקור אירועים מרכזיים בדרך להקמת המדינה.

התלבטתי לגבי אופן ההוראה של הפרק, והחלטתי לעשות נסיון עם ציר הזמן (Timeline) של פייסבוק, בעזרת פעילות שמאפשרת לא רק צפייה בציר זמן, אלא גם למידה עצמית, עשייה והזנת חומרים של הלומדים. שיקול מרכזי נוסף בבחירה היה פעילות בשדה הפעולה הטבעי של התלמידים (כיתה י"א), וכן מכיוון שבלאו הכי לכל כיתת לימוד איתי יש קבוצה בפייסבוק.

לטובת הפעילות יצרתי פרופיל חדש בפייסבוק שנקרא "הרקע להקמת מדינת ישראל". קבעתי את שנת הלידה שלו ב-1917 (הצהרת בלפור) ויצרתי "אירועי חיים" (Life events) עבור כל אחד מן האירועים ההיסטוריים המדוברים, אשר הוצגו מייד ב"ציר הזמן" של הפרופיל. האירועים שיצרתי קצרים ומבוססים ברובם על מידע ותמונות מויקיפדיה.

בכיתה סקרנו את האירועים השונים, ואז החל "מיני חקר" תוך שימוש בציר הזמן באופן אינטראקטיבי:
בכיתת מחשבים התלמידים התחלקו לקבוצות של שניים-שלושה, ובחרו אחד מן האירועים. כל קבוצה היתה צריכה לחקור אודות התגובות לאירוע (של היישוב היהודי בא"י, היישוב הערבי בא"י והקהילה הבינלאומית), ולתאר את התגובות הללו בצורת... תגובות (comments) על האירועים בציר הזמן. הכלל שנקבע היה שכל תגובה (המתארת תגובה במציאות) צריכה להסתמך על שני מקורות שונים.

עם סיום המשימה הציגה כל קבוצה את התגובות לאירוע בפני המליאה, ואז פיתחנו דיון סביב אמינות המקורות בהם השתמשו.

תגובות התלמידים למשימה היו שונות ומעניינות: הרוב טען שהפעילות על-גבי פייסבוק מעניינת, שונה ומגוונת את הלמידה. יחד עם זאת, חלק מן התלמידים הצביעו על קושי להתרכז בלמידה ברשת חברתית, בשל ריבוי הגירויים האחרים בה, ותלמיד אחד אמר: "הרי אין בגרות עם פייסבוק, אז למה ללמוד ככה?"... מה שהוביל לדיון מעניין לא פחות על למידה לעומת הכנה לבגרות, ותפקיד התיכון בעניין.


כדי לראות את הפרופיל ותגובות התלמידים, יש לחפש את היוזר "הרקע להקמת מדינת ישראל" כשמחוברים לפייסבוק. על מנת לראות את תגובות התלמידים יש לפתוח את סמל ה"תגובות" שבתחתית האירועים.
ניתן לראות צילום מסך (screencast) של הפרופיל ודוגמה לתגובות בסרטון הזה:

מתנסים בלהיות ויקיפדים

רגע לפני תחילת שנת הלימודים החדשה, עוד התנסות אחת מהשנה הקודמת:

"אבל העורכים לא יתנו לנו לכתוב", "ימחקו לנו את זה", "ומה אם לא יסכימו איתי?" וגם "אני? אני לא יודע מספיק כדי לכתוב בויקיפדיה". אלו היו רק מקצת התגובות בכיתה לאחר שהבאתי לדיון את המשימה המתוקשבת הבאה - שיפור ערך קיים בויקיפדיה.

אבל אתחיל מההתחלה:
לאחר שלמדנו בכיתה י"א על "תכנית החלוקה", ביקשתי מהתלמידים לקרוא את הנוסח המלא של התוכנית המופיע באתר הכנסת, להכנס לערך "תכנית החלוקה" בויקיפדיה, ולבצע בו שיפור אחד: להוסיף מידע או קישור, למחוק מידע שאינו רלוונטי או אפילו לשפר ניסוח. ההגדרה היתה - כל תרומה לערך בויקיפדיה שתקדם אותו.
על מנת שאוכל לעקוב אחר ביצוע המשימה, על התלמידים היה לפתוח שם משתמש בויקיפדיה, זאת לאחר שהדגמתי כיצד ניתן, באמצעות האפשרות "גרסאות קודמות", לבדוק מה תוכנו של כל שינוי.

למשימה זו קדמה משימה מכינה, בה התלמידים התבקשו להעתיק נוסח של חוק ל"ויקיטקסט". מטרת המשימה המקדימה היתה היכרות בסיסית עם שפת העריכה של ויקי והפחתת החששות הטכניים מפני עריכה, בנוסף כמובן לערך החינוכי של תרומה למאגר הידע החופשי.

התגובות הראשוניות של התלמידים הצביעו על חששות שונים, אבל גם על חוסר ידע לגבי ויקיפדיה והמהות של ידע חופשי וכתיבה קהילתית. נוצר בכיתה דיון מרתק, בו הוצגו עקרונות הכתיבה השיתופיים, ולאחר דיון בעקרונות הדמוקרטיים המנחים את ויקיפדיה (למשל, במנגנונים ליישוב מחלוקות), סב הדיון סביב השאלות המהותיות - מהו ידע בעולם המודרני? מי "אחראי" על הידע"? כיצד נקבעת איכות ואמינות? האם השיטה בה "כל אחד יכול לערוך" פוגעת באיכות או דווקא תורמת לה? ומה המשמעות של הדיון הזה לגבי הנטייה האוטומטית להסתמך על ויקיפדיה ואף להעתיק ממנה?

כמו בכל משימה, חלק מהשינויים שהתלמידים הכניסו היו ברמה גבוהה וחלקם פחות. סוגייה מעניינת היתה שמכיוון שמדובר בכתיבה "בעולם האמיתי", חלק מהתלמידים גם נתקלו בתגובות של משתמשים אחרים - שמחקו או ששינו את מה שכתבו, מסיבות שונות, וחייבו אותם לשפר את הכתיבה שלהם או לעמוד על שלהם (שהרי לכל משימה יש ציון...).

בשורה התחתונה - לתלמידים היתה משימה מרתקת, אשר חייבה העמקה בתחום הדעת מעבר ללימוד ה"רגיל" בכיתה, ואשר זימנה דיון וחשיבה הן על מהות הידע ויצירת ידע בעולם הדיגיטלי - בצורה שנגעה הן בכלי והן בשיטת העבודה בו, בשילוב עם עקרונות דמוקרטיים שנלמדו בכיתה.

גיימיפיקציה בחופשת הקיץ (משחק מקדם למידה בהשתלמות מורים)

בימים האחרונים העברתי השתלמות למורים לאזרחות (על כך אכתוב פוסט נפרד בקרוב), בה השתתפו כ-70 מורים.

עוד בשלב התכנון רציתי לשלב בהשתלמות משחק מלווה, אולם לא מצאתי מערכת קיימת שתענה על דרישותי.
לאחר נסיונות ליצור תשתית מתאימה על גבי פלטפורמות שונות, הגעתי ל- http://thewandering.net , שהיא תשתית חינמית בעיקרה ליצירת תחנות עבור למידה מבוססת מקום.
בעזרתם של שני זיו ודוד לחמיש, היוצרים והמפתחים, יצרנו פלטפורמה של משחק תחרותי המבוסס על תחנות נפרדות שהצלחה בהן מספקת למשתמש "קוד", אותו הוא מכניס עם שמו וזוכה בניקוד. המשחק נבנה במתכונת תחרותית, כך שהמשתתפים שפותרים את התחנות ראשונים מקבלים ניקוד רב יותר מאלו שפותרים אחריהם.

לתחנות השונות הכנסתי שאלות המבוססות על הלמידה וההתנסויות במהלך ההשתלמות, חלקן שאלות סגורות וחלקן שאלות פתוחות. שאלות אלו נועדו לבדוק את בקיאותם של המשתלמים בתכנים השונים של ההשתלמות.

ההשפעה של המשחק על המשתלמים הדהימה אותי:
ראשית - למרות שהמשחק היה אופציונלי, שיחקו בו מרבית המשתלמים - מכל שכבות הגיל.
שנית - קצת "כמו בספרים", המשחק עודד למידה מעמיקה וחזרה על תכנים, ומכיוון שחלק מן המשתלמים ביקשו להתקדם עוד בטרם נלמדו חלק מן התכנים - הרי שהם קראו מאמרים, עברו על מצגות וחקרו בצורה עצמאית על מנת לפתור את תחנות המשחק ולנסות לנצח במשחק.
ולבסוף - ההנאה של המשתתפים היתה ניכרת, וחלק ניכר מהם אף ביקש לאמץ את המשחק למסגרת כיתתית.

המשחק הוטמע בתוך אתר ההשתלמות, וכך היה נגיש למשתתפים לכל אורך ההשתלמות. התוצאות העדכניות הוצגו בראשית כל הרצאה, ובכל עודדו את המשתתפים להמשיך ולשחק.

המשחק התנהל בשני סבבים: הסבב הראשון ("חימום") הורכב בעיקר משאלות סגורות, והסבב השני ("סיכום") הורכב בעיקר משאלות פתוחות (מומלץ לפתוח את הקישורים באמצעות דפדפן chrome).

להדביק פוסטרים על לוח שעם - בעולם הדיגיטלי? (פוסט אורח)

פוסט אורח של שי גלבוע, מורה לאזרחות ולמחשבת ישראל מתיכון "רבין" בכפר סבא: 

השנה החלטתי לגוון (בעיקר לעצמי) את ההוראה. בעצם, לא רק לגוון אלא להפוך אותה לרלוונטית יותר, אקטואלית יותר, מעשירה יותר ובכלל יותר...

במהלך השנה נחשפתי לכלים מתקושבים חדשים, בניתי אתר אזרחות לכיתה ויצרתי משימות חודשיות מאתגרות ומלמדות מבחינה אזרחותית ומבחינה תקשובית.

ככל שעבר הזמן נדהמתי לגלות שהתלמידים, אלופי הפייסבוק והאייפון, מכירים פחות את העולם שדורש קצת יותר, ואיך למרות הקשיים והאנטגוניזם הם סקרנים ללמוד. וכך, עקב בצד אגודל, גילינו, התלמידים ואני עוד אפשריות בהוראה מלוות תקשוב.

אחת המשימות הראשונות שקיבלו התלמידים היתה אומנם פשוטה מבחינה אזרחותית אך דרשה יצירתיות והתנסות עם פונקציות אינטרנטיות.

מטרת המשימה היתה לרכך את המפגש עם עולם התוכן הלימודי הממוחשב, ולאפשר לתלמידים "לשחק" עם דברים עד לרמה שהם יהיו מספיק בטוחים להשתמש בכלים מחד ולהציג בפני הכיתה (והעולם בעצם) את המוצר.

לאחר שלימדתי בכיתה את נושא הפלורליזם, כיצד הוא בא לידי ביטוי והיכן - התלמידים נשלחו להכין פוסטר דינמי (שמהר מאוד זכה בכיתה לכינוי "גלוגית") שיציג את דרכי הביטוי של הפלורליזם במדינה. לצורך כך פתחתי אני משתמש באתר גלוגסטר Glogster והכנתי עבור התלמידים סרטון הדרכה קצר בן חמש דקות ובו הכרות עם העבודה באתר. 

כל זוג התבקש לעצב פוסטר ובו שירים, סרטונים, דמויות, רקעים ועוד, כיד הדימיון הטובה עליהם, שמציגה את ריבוי הדעות. הגלוגית יכלה לvציג מספר עמותות שעוסקות בקידום נושא דומה, מפלגות בעלות אידיאולוגיות שונות
ואף מנוגדות, או אפילו סגנונות מוזיקה ורשתות שידור ייעודיות לסוגים אלו.

את הגלוגית המוכנה התלמידים התבקשו לשמור באופן גלוי ופומבי ולהדביק דיבקית על "לוח שעם" (ב-LinoIt) מיוחד שהוכן עבור זה בעמוד המשימה באתר הכיתתי. זוג שהגיש היה צריך לצפות בגלוגית נוספת אחת לפחות' ולכתוב מה דעתו על התוכן שהוצג ובנוסף גם על "האיך", ולתת לחבריו הערות עיצוביות ולימודיות.

בסופו של תהליך, מלבד לוח שעם צבעוני מלא בדבקיות, קיבלנו שלל מופעים של פלורליזם, שזה לכשעצמו ביטה פלורליזם בכיתה...

מהלך חוויתי ומעשיר שלווה בהרבה צחוקים.

שיעורים סינכרוניים ב- anymeeting

במהלך שנת הלימודים הנוכחית קיימתי עם תלמידי מספר שיעורים סינכרוניים במערכת anymeeting.
מדובר היה הן בשיעורי תרגול והן בשיעורי הקניה, אשר עסקו בחומר לימודי באזרחות, וגם במיומנויות טכנולוגיות, כמו חיפוש ברשת.

זמן רב התלבטתי בין כלים שונים המאפשרים לקיים שיעורים סינכרוניים, ולאחר התנסויות שונות בחרתי ב- anymeeting.

היתרונות המרכזיים של הכלי הם פשטות תפעול ושימוש, חינמיות, והיעדר צורך בהתקנות מיוחדות. אחת הסיבות הנוספות בעטיה בחרתי להשתמש בכלי זה היא שתלמידים המעוניינים ליצור מפגשים במערכת עם חברי קבוצה או כיתה - יכולים לפעול בה גם כמנהלי שיעור, ובכך לשכפל את המודל הסינכרוני.
החסרון הוא שבגרסה החינמית קיים סרגל פרסומות טקסטואליות קבוע של גוגל במסך המשתמש, אולם הדבר אינו מפריע להתנהלות השיעור, ואינו שונה בהרבה מרוב האתרים בהם התלמידים עושים שימוש.

כמי שעבר והעביר שיעורים בעבר במערכות אחרות (eteacher, lync וכו') וקיבל תגובות מגוונות מאוד ממורים משתלמים, הסתקרנתי לדעת כיצד יגיבו התלמידים לשיעורים מקוונים במערכת סינכרונית.
התגובות היו נלהבות מאוד, גם בשל החדשנות וגם בשל הנוחות, אולם בעיקר הפתיע אותי השימוש באופציית הצ'אט כ- backchannel (ערוץ אחורי), אותו התלמידים אימצו מייד, ועשו בו שימוש למטרתו. יתרה מזאת, הצ'אט הקבוצתי איפשר לתלמידים שבדרך כלל לא מתבטאים בשיעור - להעלות שאלות והצעות במהלך השיעור.

השיעורים שקיימתי במערכת הוקלטו (אופציה מובנית במערכת) ולתלמידים נשלח קישור להקלטה. שמחתי מאוד שאחד התלמידים שאל אותי שאלה במייל, אולם לאחר מספר דקות כתב לי "הסתדרתי, הקשבתי שוב להקלטה ומצאתי את מה שרציתי". מחמם לב :)

שיעורי הבית להיום - לכתוב טוקבק! (פוסט אורח)

פוסט אורח של נעמה כהן, מורה ומדריכה בהיסטוריה ואזרחות:

עמיתי יוסי לונדין התייחס לא מזמן לתרבות הטוקבק הנהוגה אצלנו, ואני מבקשת להציג את המענה האזרחי (והמתוקשב) שאנחנו, כמורים לאזרחות, צריכים לדעתי לתת.

         כן, אפשר להגיד שאני עושה כאן "טוקבק" :-)

בעוד בעבר דיון ומפגש עם "האחר" היה עניין שמתכוננים אליו, נוסעים אליו ויושבים במעגל...הרי שהיום זה שונה: אחד המאפיינים של מהפכת האינטרנט היא מפגש בלתי פוסק עם "האחר" במדיות מגוונות, המאפשרות תקשורת מידית ואפשרות תגובה. זוהי מציאות שעלינו להבין, להתכונן ולהכין אליה את תלמידינו - במסגרת שיעורי אזרחות, ובזירת הפעילות האמתית, דהיינו האינטרנט.

קוראים לזה: הקניית "מיומנויות המאה ה-21" או "אזרחות דיגיטלית". אני חושבת שכמורים בעידן המודרני, עלינו לתכנן הוראה אשר נותנת מענה למגמה הזו, ומציידת את התלמיד בכלים שיכינו אותו לקראת להשתלבות במרחב החברתי ולשותפות בדיון הציבורי - הממשי והווירטואלי.

עולם ה"טוקבקים" מעורר ברובנו תחושת חוסר נחת. מרבית הטוקבקים מאופיינים ברמה הירודה, בשפה קשה ובנטייה להשתלח בכותבים ובציבורים שונים, דברים אשר מתעצמים כתוצאה מהאנונימיות הנהוגה בעת הכתיבה, סינון ועריכה מינימליים, בורות לעתים, וכן רמת המוסר של ה"טוקבקיסטים". ויחד עם זאת, לטוקבקים השפעה לא מבוטלת על השיח הישראלי. מחקר עדכני בישראל גילה כי במרבית הכתבות, הטוקבק פועל כגורם מאזן ומנוגד לזה של הכתבה, וכן שבמרבית הכתבות ייחשף הקורא של הטוקבק לרעיונות ולמידע שלא פורסמו בכתבה עצמה.

       ואיך כל זה קשור לחינוך?

אני מבקשת לשתף אתכם במשימת "טוקבקים" שנתתי לתלמידותיי, כתחליף לשאלת "הבע עמדתך בנושא זה":

המשימה שהתלמידות קיבלו הייתה למצוא באתר חדשות כתבה שעוסקת בעניין חברתי כלכלי, ולכתוב עליה תגובה - "טוקבק". בתגובה צריכה להופיע טענה ברורה ונימוק העושה שימוש בשני מושגים מתחום האזרחות (בדומה לשאלת הבגרות). לאחר הכתיבה ופרסום הטוקבק, התלמידות היו צריכות למלא את הטופס המקוון הבא.

בעקבות המשימה התפתח דיון חשוב ומעניין בכיתה, בו שוחחנו עלהאינטרנט כמרחב ציבורי, על יכולת ההשפעה של כל אחד ואחת בזירה הזו, ולא פחות חשוב - על היכולת להידבר דרכו, ומכאן - על אתיקה ומוסר ברשת. שאלת האנונימיות ("מדוע להזדהות בשמי?"), היכולת לראות את "האחר" הווירטואלי, על רגשותיו וזכותו לכבוד, סגנון הכתיבה הרצוי ועוד.

מה טומנת בחובה משימה כזו?

גיוון ההוראה: התלמידות נדרכו לקראת המשימה, ונדרשו לפעול בשדה חדש;קירוב תוכן לעולם הלומד: כל תלמידה בחרה כתבה שמדברת אליה, במדיום מוכר ועדכני;ניצול המדיה: התלמידות פרסמו טוקבקים ולקחו חלק בשיח אינטרנטי פעיל; ולא פחות חשוב: פיתוח דיון ערכי ומברר בסוגיות הנוגעות לאופי התגובות, לסוגיית האנונימיות ועוד.

לדעתי, זה הכיוון ללכת אליו: ניצול הטכנולוגיה ללמידה, לחינוך ולכל מטרה חיובית. הם שם ממילא, ואנחנו יכולים וצריכים להיות "המבוגר האחראי" - שמנחה, מכוון ומסייע בגיבוש זהות וערכים.

אגב, נקודה למחשבה - בחו"ל רק כ-20% מאתרי החדשות מאפשרים תגובה אנונימית, וברוב הכתבות לא מתאפשרות תגובות כלל. מה עדיף?...

(פורסם במקור באתר חמ"ד של אזרחות)

תיקון ליל שבועות ושימוש ראשון במערכת SMSים

לפני כשבוע, בהרצאה סינכרונית של מופ"ת (מפי פרופ' מיקי רונן ומירב אסף), התוודעתי לכלי שפותח במכון הטכנולוגי חולון המאפשר איסוף תגובות משתמשים ב-SMSים (או באמצעות גלישה לאתר) בשם SMS-HIT. הכלי בגרסתו הבסיסית ניתן לשימוש חינם לאנשי חינוך, לפחות בשלב זה.

בליל חמישי האחרון, ערב שבועות, העברתי הרצאה/שיחה במסגרת "תיקון ליל שבועות" בתיכון רבין שבכפר סבא, בפני כמה עשרות תלמידים ומבוגרים. הלילה כולו, עליו ניצח שי גלבוע, היה בסימן מהפכות, ואני ניסיתי לתרום את חלקי אודות מהפיכת(?) התקשוב.

במהלך המפגש התנסיתי עם המשתמשים באיסוף תגובות ממערכת ה-SMSים, ולמרות אי-הוודאות המלווה כל שימוש ראשוני במערכת בפני קהל, הרי שהמערכת פעלה היטב והמשתתפים (ובמיוחד הנוער) גילו התלהבות ועניין רב. כפי שתוכלו לראות ב-prezi למטה, שאלתי את המשתתפים במפגש "מהו חינוך, במילה אחת". לשם כך השתמשתי באפשרות של "פעילות פתוחה", אשר תוצאותיה מופיעות כענן מלים.

כותרת המפגש היתה "האם אפשר לחנך באמצעות האינטרנט?", וליוויתי את דברי במצגת prezi, המופיעה להלן:

בין חינוך לתקשוב on Prezi

מעבר לשבחים למארגנים על ערב יוצא דופן, שמחתי לגלות שלמרות שכיוונתי את דברי לקהל מבוגר, הרי שנושא ההרצאה נגע לבני הנוער לא פחות, וכמה מהם שמחו להשאר לאחר ההרצאה ולשוחח שיחה לילית על מהות החינוך ועתידו של בית הספר.