*ערימות* של זכויות! (רוג'ומים על חירויות האדם)

רציתי לשתף בעוד התנסות קטנה וחביבה מהשנה שעברה:

לקראת סוף השנה, בכיתה י' (מגמת אזרחות) הגענו לפרק זכויות האדם, והחלטתי להתנסות עם התלמידים במשימה של הוראת עמיתים מקוונת למחצה. יכול להיות שזה מושפע מהעיסוק שלי בפיתוח יחידות הוראה מקוונות (דוגמה), אולם חשבתי שיוכל להיות לכך ערך אישי וכיתתי: ערך אישי - מכיוון שכל תלמיד יצטרך להתמודד בצורה מעמיקה יחסית עם אחת החירויות ואף להתכונן להצגה ולניהול דיון בכיתה, וערך כיתתי - מכיוון שהחלקים שיתקיימו בכיתה בסגנון של "הוראת עמיתים" ישרתו את הלימוד המשותף של כולם.

בחרתי בכלי רוג'ום (Roojoom) אשר מאפשר הצגה ויזואלית טורית (ונאה) של מידע - הן ביצירה עצמית והן בהטמעה מתוך אתרים אחרים. הממשק מעודד אינטראקטיביות ונעים לעבודה - הן ביצירה ובמיוחד בצריכה.

ערכנו דיון בכיתה לגבי אופני למידה מיחידות מקוונות (התלמידים התנסו בכמה מהן), ויצרנו מודל בסיסי ליחידה שכזו.
בעקבות הדיון, כל תלמיד בחר את אחת החירויות והתבקש ליצור סביבה רוג'ום אשר יכלול (במינימום):
א. הגדרה תמציתית של הזכות ומקום לעיון נוסף למבקשים להרחיב
ב. ייצוג ויזואלי של הזכות (עבור לומד שמעדיף אופציה לא טקסטואלית)
ג. כתבה המתקשרת לזכות (והסבר לכך)
ד. הצגת דילמה ו/או סוגיה שנויה במחלוקת סביב הזכות, לקראת דיון בכיתה

כל הרוג'ומים הוכנו על יוזר כיתתי (שאני פתחתי) כדי לאפשר שליטה ותיקון במידת בצורך.
התלמידים התחילו להכין את הרוג'ומים בכיתה וסיימו בבית.
כצפוי, האתגר היה בתכנון ולא בביצוע, שכן הכלי סימפטי, פשוט וגמיש. התלמידים היו צריכים לבצע חקר אישי אודות הזכות, לחשוב על איכות ההגדרות, לאתר מקורות מידע ולנסח סוגיות לקראת דיון, והדבר עורר באופן טבעי שאלות חקרניות ומידעניות.

תוצרים לדוגמה:
דוגמה לרוג'ום על חופש התנועה (יחידה מדגימה)
דוגמה לרוג'ום על חופש המחשבה והדיעה

המהלך המתוכנן היה שכעת, לפני כל שיעור, אנחה את התלמידים לעבור על אחד הרוג'ומים (וכך לאפשר למידה א-סינכרונית) ושהתלמיד שהכין את הרוג'ום ינחה את הדיון בשיעור, בעקבות מהלך ההכנה שביצע ובמיוחד הנושא במחלוקת אותו הציע.

אבל אז...
בתיכון כמו בתיכון, הגיע סוף השנה. כלומר מרץ... למרות שהתלמידים היו בכיתה י' בלבד, הרי שמתכונות, בגרויות ופעילויות חברתיות יצרו היעדרויות רבות וכמעט שלא איפשרו ליצור מהלך מסודר וכיתתי.
נו, לפחות נותרו להם הרוג'ומים המקוונים לעיון וללימוד עצמי, וכמובן חווית ההכנה.

*רוג'ום - מערבית رجوم - ערימת אבנים, גל אבנים.

מה תלמידים אוהבים בסרטונים?

לא ממש פוסט טיפוסי בבלוג,
אבל במסגרת פיתוח חומרים להשתלמות "כיתה הפוכה" באזרחות יצרנו סרטון קצר בו תלמידים מספרים לנו מה הם אוהבים בסרטונים (כדי שנדע איך ליצור עבורם סרטונים מתאימים).
חשבתי שיש שיוכלו למצוא בזה תועלת. הכל אותנטי, כולל הפספוסים:

מסיבת תחפושות וירטואלית! (משימת אווטארים בעקבות צפייה בסדרה)

אחרי זמן רב מאוד (שכתמיד, מעלה שאלות לגבי מהות הכתיבה בבלוג והצורך בו - לעצמי ולאחרים), החלטתי לשנס מותניים ולשוב למלאכת הכתיבה:

בשנת הלימודים הקודמת (תשע"ד) ניסיתי מהלך לימודי מעניין עם תלמידי כיתה ט' (שרובם תלמידים ברמה גבוהה יחסית).
במסגרת שיעורי אזרחות שנגעו בזכויות אדם ובמיוחד בזכות לשוויון, צפינו בסדרה הלימודית "סוויצ'" (בהפקת מטח) שנסובה סביב שני צעירים, יהודי וערבי, שנשמותיהם מתחלפות לכמה ימים.
הסדרה מורכבת מ-8 פרקים קצרים, אותם ראינו במספר שיעורים בלווית דיונים.
החלטתי להמשיך את הקו של הסדרה, שמנסה ליצור אמפתיה דרך כניסה לנעליו של האחר, ולהשתמש לשם כך בז'אנר הכלים המקוונים שנקרא "אווטארים".

אז...
לאחר הצפייה ביקשתי מן התלמידים להתחלק לזוגות ולבחור באחת מן הדמויות בסדרה בהתייחסה לאירוע אקטואלי (המיוצג בכתבה, אותה היו צריכים לקרוא). התלמידים הסתדרו באמצעות טבלה במסמך משותף, וכל זוג התבקשה ליצור אווטאר המייצג את הדמות שבחר - כפי שהיא היתה מגיבה לדעתם לאירוע. נתתי לתלמידים שתי אפשרויות טכנולוגיות (Tellagami לסלולר או Voki למחשב רגיל) אולם לא הגבלתי אותם בכך. כמחצית בחרו בכל אחד מן היישומים.
כדי להדגיש את האלמנט האזרחי, כל אווטאר היה צריך להשתמש באופן גלוי במושג אחד לפחות מלימודי האזרחות.

לאחר שהתלמידים הגישו את המשימה קיימתי איתם שיחת משוב כיתתית. היה מעניין, משום שהתלמידים הדגישו שהצורך לבנות דמות באופן גרפי ולהקליט את עצמם מדברים מגרונה - אכן הגביר אצלם את ההזדהות עימה. התלמידים דיברו על רמת מעורבות רגשית גבוהה במיוחד בתהליך היצירה, וכששאלתי אותם מה היה ההבדל בין זה לבין הגשה של נייר עמדה בכתב, למשל, קיבלתי הסבר ממספר תלמידים שעבודות בכתב הם פעמים רבות עניין טכני, אולם המעבר לרובד הקולי והויזואלי והעיסוק בנושא אקטואלי (ואני מוסיף - אפשרות הבחירה) חייב אותם להפעיל מיומנויות שונות ונוספות, וכאמור - לגלות גם מעורבות רגשית.

דוגמאות לתוצרים של קבוצות:
הדמות: "מאור" (Voki), האירוע אליו הדמות מתייחסת: קבלה של ערביי ישראל לאקדמיה
הדמות: "זאביק" (Tellagami), האירוע אליו הדמות מתייחסת: אפליה נגד ערבים ברכישת דירות בעכו

אזרחות דיגיטלית - ולימודי האזרחות בישראל

בזמן ששני פוסטים מעניינים מתבשלים להם (משימת אווטרים ו-תלמידים יוצרים יחידות לימוד מקוונות),
אני מבקש לשתף אתכם במאמר שחיברתי בשם "אזרחות דיגיטלית - ולימודי האזרחות בישראל".
המאמר התפרסם לא מזמן בספר "שומרי הסף של האזרחות - קולות אנשי החינוך" בעריכת ניסן נוה ויגאל הראל, ואני סבור שלמרות שהוא עוסק באופן ספציפי ב(היעדר) הממשקים בין תוכנית הלימודים באזרחות לבין תחום "האזרחות הדיגיטלית", הרי שכל מי שמתעניין בבעיות בהתמודדות מערכת החינוך עם אתגרי המאה ה-21 יכול למצוא בו עניין.
אשמח לתגובות!

תקציר המאמר:

מטרת המאמר לעמוד על הפערים שבין תוכניות הלימודים באזרחות בישראל, בדגש על תוכנית הלימודים לחטיבה עליונה, לבין התחום של "אזרחות דיגיטלית", אשר עוסק במיומנויות ובתוכן שעל האזרח לדעת לשם תפקוד בסביבה מקוונת מודרנית. "אזרחות דיגיטלית" נוגעת בתחומים מגוונים, ובהם חוק ברשת, מסחר דיגיטלי, אתיקה בסביבה מקוונת, זכויות וחובות ברשת ועוד.

המאמר מדגיש את אי התאמת התוכנית הנוכחית לאתגרי המאה ה-21, ואת התעלמותה מהמהפכה הדיגיטלית ומהשפעות תרבות הרשת על נושאי הלימוד השונים, ובמרכזם עקרונות הדמוקרטיה והמשטר והפוליטיקה בישראל, ומציע פתרונות אפשריים במספר רבדים: קישורים אפשריים בין תוכנית הלימודים הנוכחית לבין נושאי "האזרחות הדיגיטלית", הצעות דידקטיות ראשוניות למורה בכיתה לשלב הנוכחי והמלצות לקובעי מדיניות לטווח הארוך.

לעיון במאמר במלואו יש ללחוץ כאן.

מי אוהב להעתיק מהלוח?! (מחברת כיתתית מקוונת והשפעתה על תרבות הכיתה)

אחת הפעולות השכיחות והמיותרות ביותר בעיני בביה"ס היא פעולת השעתוק: המורה מסביר, מכתיב או כותב על הלוח, ו-30 תלמידים רושמים את הדברים במחברותיהם. מעבר לעובדה שכל החומר נמצא כבר באינספור מקורות ברשת, הרי שהשכפול הבלתי פוסק הזה גוזל זמן כיתה רב מאוד.

בשתיים מהכיתות שאני מלמד בשנה זו החלטתי לבדוק עם התלמידים אפשרות של ניהול "מחברת כיתתית מקוונת", כלומר: התלמידים לא נדרשים להחזיק מחברת אישית, אלא שבכל שיעור מוטל על אחד מן התלמידים לסכם, לשלוח אלי במייל את הסיכום (מוקלד) ואני מעלה אותו לאתר משותף. לתלמיד המסכם ניתנת גם האפשרות שלא לכתוב כלל במהלך השיעור אלא לאתר סיכום איכותי ברשת, לוודא שהוא הולם את שלמדנו בכיתה - ולהשתמש בו.

בשתי הכיתות היה מדובר בתהליך קבלת החלטות מורכב (התלמידים קיבלו חופש מוחלט לשכנע אלו את אלו ולהחליט בהצבעה דמוקרטית - בה דרשתי רוב מוחלט, דבר שהוביל לדיון אזרחי מעניין) שהסתיים בהחלטה לקיים מחברת כיתתית מקוונת, ובשתי הכיתות הדבר הוביל לשינוי משמעותי בסדרי הלמידה, בו אני רוצה לשתף:

1. אופן הלמידה בשיעורים: אם לא צריך מחברות ולכתוב באופן שוטף - גם לא צריך לשבת מאחורי שולחן; ואם לא צריך לשבת מאחורי שולחן - גם לא חייבים לשבת על כסא; ומכאן קצרה הדרך לישיבה חופשית, במעגל או בדרכים אחרות, דבר שמשנה את אופני הדיון בכיתה ומאפשר לי גמישות רבה יותר.
האם צריך מחברת כדי "להחזיק" את הכיתה או ליצור ריכוז? מהחוויה ומהנסיון שלי - לא, והשיעורים הופכים להיות זירות דיון סוערות. האם זה מוחלט? לא. אני מרגיש שיש תלמידים שצריכים את המחברת מולם כדי להיזכר ולעקוב, והם צריכים מודל מפצה.
ומה לגבי הצורך של התלמידים בתרגול כתיבה? ראשית, יש דפי עבודה, תרגולי שאלות ואפילו בחנים. שנית, נראה לי שהם כותבים מספיק במקצועות אחרים, כך שלא בגלל מקצוע אחד תאבד להם המיומנות.

2. האתר כמרכז למידה: מי שקורא את הבלוג שלי יודע שאני חובב משימות לימודיות מקוונות כאירועי למידה והערכה. למעשה, בכל מקום בו יש לי אפשרות להימנע מבחינה ולהמירה במשימה מקוונת - אני מעדיף את המשימה. עד עכשיו המשימות היו באתרים נפרדים, ואילו באתר הכיתתי המשימות מגיעות בתוך הקשר ברור, ויתרה מזאת - חלק מן המשימות מאפשרות לתלמידים לערוך דפים משלהם באתר, דבר שיוצר מעורבות רבה בו ואפילו התרגשות (ראו למשל את משימת "משאלי העם").
ניהול האתר נמצא בידי, דבר שמצד אחד מבטיח ש"החומר" כתוב באופן מדויק ומתאים לתלמידים שלי, ומצד שני - לוקח זמן מה, אבל ביננו - בשביל מה יש שעות שהות של "עוז לתמורה"? :)

3. המשמעות מבחינתי כמורה: לשינוי המתואר היו כמה השפעות עיקריות עלי ועל אופן העבודה שלי בכיתה - ראשית, התפנה לי זמן לא מבוטל בכל אחת מהכיתות, זמן שבעבר היה מוקדש לכתיבה במחברת. זה מאפשר להעמיק יותר ולקיים יותר דיונים והפעלות בכיתה. שנית, איני מחויב לקיים את השיעורים בחדרי הכיתה, ומאוד נוח לי לעבור מחדר לחדר או אף לקיים שיעורים מחוץ לחדרים. ולבסוף - העלאת כל חומרי הלמידה לרשת מחייבת אותי להקפיד על כל מילה ולהיות חשוף מאוד לביקורת. זה יכול להרתיע, אותי זה מעניין.
באחת הכיתות סוגיית האתר הפכה למעניינת במיוחד כאשר קיימנו דיון על מהותה של "מחברת דיגיטלית". יחד הגענו למסקנות מעניינות וחשובות לתלמידים: חשיבות הויזואליות של האתר, האחריות המוטלת על כל אחד מן התלמידים לסכם באופן מיטבי ואפילו השימוש הנכון בוידאו ובהיפרלינקים ללמידה משמעותית.

האתרים עצמם מנוהלים ב-google sites, שהיא פלטפורמה נוחה עבורי:

לעיון באתר של כיתה ט'4
לעיון באתר של מגמת אזרחות כיתה י'

זמן לכל ועת לכל... ציר זמן! (Meograph, Dipity & Timetoast)

(פוסט אורח של דרור אלנר, מורה לאזרחות ולאנגלית בביה"ס "מעיין השחר" שבקיבוץ עין החורש)

יש יתרונות רבים למורה האנגלית בבית הספר. הראשון - היוקרה היחסית לה זוכה המקצוע. לצד המתמטיקה נתפסת האנגלית כמקצוע נחוץ וחיוני. מכאן גם שבאופן יחסי המוטיבציה של התלמידים להצליח בתחום זה גבוהה. השני - האפשרויות לשלב טכנולוגיה בכיתה הן רבות, שכן אתרי אינטרנט רבים, חלקם אטרקטיביים במיוחד למורה, פועלים בשפה האנגלית.

להלן דוגמה טובה ליתרון אחרון זה: 

בשכבת ט' השנה, בכיתת המתקדמים באנגלית, נלמד ספר של ניצולת שואה מארה"ב, מריון בלומנטל. הספר עוקב אחר חייה כילדה בגרמניה בשנות השלושים של המאה העשרים, בריחת המשפחה להולנד ושנותיה הקשות במחנה ברגן בלזן.

לימוד הספר הוא יוזמה שלי, לאחר שנתקלתי בו במקרה בחנות ספרים, ראיתי בו פוטנציאל חינוכי ושכנעתי את הנהלת בית הספר לקנות עותקים ממנו. 

מכיוון שאין בנמצא חוברת פעילות כתובה שתלווה את הספר, אני יוצר פעילויות אינטראקטיביות סביבו תוך כדי לימוד הספר. כך, בסופו של כל פרק או שני פרקים, נדרשים התלמידים לבצע מטלה כלשהי, הכוללת חשיפה ושימוש בכלי אינטראקטיבי כלשהו (הרעיון אינו מקורי שלי, ואני מאמץ בעניין זה רעיונות שנחשפתי אליהם במסגרת ההשתלמויות של אביב צמח במטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית).

בסוף הפרק השני, לדוגמה, שעסק בעליית הנאצים לשלטון, נדרשו התלמידים לייצר ציר זמן אינטראקטיבי באמצעות אחד הכלים לכך הקיימים ברשת. לתלמידים הוצגו שלוש אפשרויות וניתנה להם בחירה: Timetoast, Dipity and Meograph וניתנו להם הנחיות ברורות כיצד להכין את ציר הזמן וכיצד להשתמש בכלים אלו באמצעות קישורים במסמך משותף, בו גם הוגשו התוצרים.

הוקצו למשימה שני שיעורים. ניתנה לתלמידים אפשרות לעבוד בזוגות. לאחר שני שיעורים הוצגו התוצרים בכיתה.

החוויה הייתה מוצלחת. בתחילה, כמו בכל פעם שמוצג כלי אינטרנטי חדש, ישנה חשדנות קלה, אך זו מתפוגגת ברגע שבו התלמידים מתחילים לעבוד. התלמידים היו צריכים לעבור על הפרק הרלוונטי בספר, להוציא ממנו מידע נחוץ,  ועשו זאת באווירה נעימה, תוך שהם למדו כלי אינטרנטי שיוכל לשמש אותם גם בעבודות שיכתבו עוד בהמשך.

נכון להיום, ממשק האתר של צירי הזמן הללו זמין רק באנגלית (אם כי התוצר יכול להיות בעברית) ולכן זה מסוג הפעילויות המתאימות לכיתת דוברי אנגלית.

ולסיום - גם אני, מורה הכיתה, נהנתי מהמטלה. במקום לכתוב עוד בוחן אמריקאי על פרק בספר, למדתי את הכלי בעצמי, התנסיתי בו קודם לכן, ויזמתי פעילות חדשה. 

את המשימה המפורטת והתוצרים ניתן לראות בקישור הזה. 

ארוחת טעימות וסדנת בישול - בתקשוב! (תיאור מהלך השתלמות תקשוב)

פוסט קצר המתאר השתלמות מעניינת שהובלתי במהלך השנה הקודמת:

אילו היו מזמינים אתכם לארוחת טעימות משולבת בסדנת בישול אקזוטי, פעם בשבוע למשך שנה שלמה – הייתם באים?

25 מורים אמיצים מנתניה החליטו שהם לא מפחדים (ו”לא סופרים קלוריות”), והשתתפו איתנו (MindCET) בקורס ייחודי שהתקיים השנה בתחום התקשוב בחינוך, בשיתוף עם עיריית נתניה. מדי שבוע התכנסנו ללמידה ולסדנה מעשית בת שעתיים וחצי, אשר לוותה בלמידה עצמית מקוונת בהיקף של שעתיים נוספות מדי שבוע.

המשתתפים – מורים בחינוך העל-יסודי בנתניה, הגיעו מתחומי הוראה שונים ועם רקע שונה ומגוון בתקשוב

(בתמונה, בהרכב חסר)

תשאלו – מה ההבדל בין הקורס הזה לבין השלמויות תקשוב אחרות שמתקיימות במחוזותינו?

ובכן, ראשית – ההיקף: הקורס היה בהיקף של 120 שעות – רובן פנים אל פנים, חלקן בלמידה מרחוק ומיעוטן בלמידה סינכרונית, וכן שני ימים מרוכזים בחופשות. ההיקף הרחב אפשר כר פעולה רחב ללמידה, להתנסות ולריפלקציה.
שנית – תכני הלמידה העשירים: בקורס נחשפו המשתלמים לתכנים מגוונים מאוד, החל מיסודות התקשוב החינוכי ועד לכלים העדכניים ביותר. הדגש במהלך הקורס היה כל העת סביב שימוש בטכנולוגיה בחינוך כדי לשנות דרכי הוראה ולמידה, ולאו דווקא כדי לשמש מגבר לדרכים קיימות. מומלץ מאוד לעיין בתוכנית הקורס במלואה.

ולבסוף – שילבנו בלמידה פרק נפרד שעסק ב”יצירת אדוות” ובהחדרת השינוי לביה”ס, מתוך תפיסה שבדרך זו ניתן לקדם שינוי בדרך של למידת עמיתים בתוך בתי הספר מהם הגיעו המשתתפים ואליהם הם שבים. בסיום הקורס, המשתתפים פיתחו יחידות לימוד מלאות, אשר משלבות למידה כיתתית פעילה ועמה שימושים מרתקים בכלים דיגיטליים מקוונים – לעידוד דרכים חדשות להוראה וללמידה ולהעשרת המעשה הכיתתי.

אחרי 120 שעות של בחישות בסירים וירטואליים וטעימות מסביבות מקוונת, יצאו כולם שבעים – ובעיקר עם טעם של עוד.

הפוסט פורסם במקור בבלוגיה של MindCET