יום ראשון, 3 במרץ 2013

ארבעה כלים וגעגוע :)

לאחרונה יצא לי לעשות שימוש במספר כלים מעניינים במסגרות שונות (בית ספר והשתלמויות), ורציתי לשתף:

1. SearchTeam - אתר המאפשר לבצע חיפוש בצורה שיתופית: משתמש אחד יוצר מרחב חיפוש בו הוא שומר תוצאות חיפושים שערך, ומזמין אל המרחב משתמשים אחרים, אשר יכולים לתרום לו מתוצאות החיפושים שלהם. האתר תומך בתוצאות חיפוש בעברית, וניתן גם לקיים בו צ'אט בין המשתתפים. האפשרות של חיפוש שיתופי הופכת את העניין המידעני לחברתי ומעניין יותר, והתגובות שקיבלתי חיוביות מאוד.

2. Socrative - אתר המאפשר ליצור שאלונים המותאמים לסלולר, ולאסוף נתונים אודות תוצאות השאלונים: אחת האופציות היותר מדליקות ביישום היא להפוך את השאלונים לתחרות בין קבוצות, דבר שמנסיוני (הן עם תלמידים והן עם מורים) מניע את המשתתפים ויוצר תחושת משחק ממריצה בכיתה (תלמיד, שבוע אחרי משחק: "אביב, אז איזו קבוצה ניצחה בסוף בחידון על הכרעת הרוב?"...)

3. Popcorn - אתר המאפשר ליצור שכבות מגוונות מאוד על גבי סרטוני יוטיוב ואחרים: ניתן ליצור שכבות טקסטואליות, לשלב תמונות, מפות, קישורים ואף ערכים מויקיפדיה. לאחרונה השתמשתי בפופקורן במסגרת סדרת סרטוני "כיתה הפוכה" שאני עושה עם תלמידיי, אולם על כך בפוסט נפרד.

4. Doctopus - סקריפט יעיל מאוד, אשר מאפשר ליצור בהינף מקש מספר מסמכים משותפים עם הרשאות ספציפיות: הסקריפט מתבסס על טבלת שמות, כתובות דוא"ל וסיווג לקבוצות/רמות, ובהתאם לדרישות המשתמש הוא פותח במקביל מסמך לכל קבוצה או תלמיד עם הרשאות מתאימות. בבית ספרי, בו עובדים רבות בעבודות חקר קבוצתיות, הסקריפט הזה מאפשר לייעל את תהליך יצירת מסמכי העבודה לתלמידים רבים במקביל. מומלץ בחום!

יום שבת, 26 בינואר 2013

מאחורי מסך האנונימיות - לטוב או לרע? (הערכת עמיתים אנונימית בצורה מקוונת)

מזה זמן, לאחר שנחשפתי להערכת העמיתים האנונימית שהתקיימה בקורס Gamification ב-Coursera, חשבתי איך לשלב את העניין אצלי בכיתה.
בחרתי לקחת משימה מקוונת שעשיתי כבר בעבר - כתיבת טוקבקים על ידיעות, ולשלב בה הערכת עמיתים, בדגש על אנונימיות. עניין אותי לראות כיצד תלמידים מעריכים זה את עבודתו של האחר, כשהם יודעים שהציון שלהם יושפע מאותה הערכה, בסביבה אנונימית למוערך (אך גלויה מבחינתי).

כיצד העניין פעל?
ראשית, גיבשתי קריטריונים להערכת טוקבק ביחד עם המורה ללשון של הכיתה (יעל גז, תודות!), כשהתייחסנו לטוקבק בתור כתיבה טיעונית. לאחר מכן, קיימנו שיעור בכיתה ובו קראנו טקסט אודות אופי הטוקבקים בישראל, התנסינו בכתיבת טוקבק בצורה משותפת, ודנו בעיקר בסוגיית הכתיבה האנונימית, על יתרונותיה ובעיקר חסרונותיה. במשימה עצמה, אגב, תלמיד שבחר לכתוב טוקבק אנונימי היה צריך להצדיק מהלך זה, שכן כתיבה אנונימית, בתפיסתי, אינה רצויה.
למשימה עצמה בניתי אתר פשוט (תשתית Google sites) בשם "כנסו כנסו..." ובו המשימה:
א. מצאו כתבה העוסקת בנושא שלמדנו בכיתה (גישות כלכליות-חברתיות) וכתבו לה טוקבק, וכן העריכו את הכתיבה של עצמכם לפי קריטריונים שנקבעו מראש. עד כאן התהליך התנהל בדומה לפעמים קודמות בהן נתתי את אותה המשימה.
ב. שלב שני במשימה היה לבצע הערכת עמיתים לשני טוקבקים אחרים בכיתה, בצורה אנונימית: מכיוון שמדובר במשימת טוקבקים, הרי שאם תלמיד כתב טוקבק ובו הזדהה בשמו, המוערך אינו אנונימי, אולם המעריך יישאר אנונימי בכל מקרה. בנוסף, אופן ההצגה של הטוקבקים שנכתבו לתלמידים עודדה שמירה על אנונימיות גם בקרב המוערכים, שכן התלמידים ראו טבלה ובה הקישור לכתבה, מספר הטוקבק והטקסט המלא שלו, ללא שם הכותב (רוצה לומר - רק אם תלמיד נכנס לכתבה עצמה ואיתר את הטוקבק המדובר - הוא ראה את מי הוא מעריך). ההערכה היתה מספרית (לפי קריטריונים) ומילולית (טקסט חופשי).

אחד האתגרים שעמד בפני כאן היה כיצד לגרום לכך שכל תלמיד יוערך מספר זהה של פעמים, ולא לגרום לריבוי הערכות אצל תלמיד אחד לעומת חוסר בהערכות אצל אחר. החלטתי לפתור זאת כך: הטוקבקים הוגשו בסיוע טופס גוגל, והתלמידים ראו שדות ספציפיים בלבד מן הטופס. ההנחיה היתה להעריך את מי שנמצא מעליך בטופס ומתחתיך בטופס, כך שכל תלמיד יזכה בדיוק לשתי הערכות. זה עבד, בצורה מפתיעה... :)

לבסוף, תוך היעזרות בסקריפט FormEmailer אשר שולח מיילים בצורה אוטומטית מטפסים, קיבל כל תלמיד את ההערכות  שנכתבו עליו, בצורה אנונימית כמובן.

כמו שכתבתי בפתיחה, מאוד עניין אותי לראות מה יהיה אופי ההערכות האנונימיות, ובכלל כיצד יגיבו התלמידים למשימה שכזו, ולכן התהליך לווה במשובים רבים בע"פ.
החלק של הטוקבקים עצמם זכה, כבעבר, לתגובות חלוקות: חלק מן התלמידים לא הבינו מדוע הם נדרשים למשימה כזו, ואילו אחרים נהנו מן הכתיבה, או כמו שכתבה תלמידה בקבוצת הפייסבוק הכיתתית: "יואו! השיעורי בית האלה כאלה כיפים! מלא אנשים הגיבו לי!!! (יצרתי דיון שלם). זה כיף ומעניין לכתוב טוקבקים." (האמינו לי, לא ערכתי את הטקסט...).
עניין ההערכה לפי קריטריונים המשולבים עם תחום החיבור העברי יצר עבור התלמידים קישור נוסף ומועיל, שכן כללי הכתיבה קיבלו אופי אותנטי יותר.
ההערכות האנונימיות היו החלק המעניין מכל עבורי: התברר לי שהתלמידים היו מאוד קורקטיים, לא עשו לחברים שלהם "הנחות" וכתבו משובים אמיתיים, כנים ותוך התייחסות ישירה לקריטריוני ההערכה - והכל תוך הקפדה על כתיבה מכבדת ואיכותית. למשל (שוב, לא ערכתי):
"יש שימוש רחב ונכון במושגים מתחום האזרחות אשר תורמים לטוקבק וגורמים לו להיראות ברמה גבוהה יותר. המבנה ברור והבנתי את עמדתו של הכותב. השימוש במושגים מתחום האזרחות גורמת לטוקבק להישמע משכנע יותר, אבל הוא פונה בעיקר למעמד הביניים ולמעמד הנמוך, ולא התחברתי לכתוב. "
התמוגגתי :)

בדיון המסכם בכיתה ראינו שלאנונימיות כמה פנים: 
בעוד שכתיבה אנונימית בטוקבקים מוציאה פעמים רבות מאנשים את "יצר הרע" ומאפשרת השתלחות באחר,
הרי שאנונימיות בהערכת עמיתים הוציאה מהם דווקא את "יצר הטוב" וגרמה להערכה מקצועית ולמתן משובים איכותיים.

יום חמישי, 3 בינואר 2013

סרטון מבחן

קטן קטן, אבל נחמד:
לפני כחודש קיימתי בחינה קטנה בכיתה י"ב, כשאנחנו כבר ממש מתקרבים לבחינת הבגרות.
דווקא בשלב זה, החלטתי לעשות ניסוי עם התלמידים ולשלב קטע וידאו בבחינה (ולא רק בשיעורים עצמם, דבר שבפני עצמו אינו נפוץ בתיכון בו אני עובד, בשל היעדר תשתיות מתאימות).

על מנת להתכונן לחלק זה במבחן (שנאמר "קשה באימונים - קל בקרב") נתתי לתלמידים שני קטעי וידאו לתרגול, מהם חילצנו מושגים הקשורים לנושא הנלמד. קטע אחד תורגל בכיתה ואחר דרך קבוצת הפייסבוק שלנו.

במבחן עצמו קבענו כי לאחר שעה של שאלות "רגילות" תהיה "הפוגת וידאו":
התלמידים צפו בסרטון שאורכו דקה ומחצה, והיו צריכים לקשר אליו 10 מושגים באזרחות ולהסביר כיצד המושגים הללו באים לידי ביטוי בקטע. הסרטון:
 התלמידים צפו בדקה וחצי הראשונות של הסרטון, והתבקשו לאתר 10 מושגים בסרטון: 7 הקשורים לרשות השופטת, ועוד 3 מנושאים אחרים באזרחות.

הסרטון הוצג על גבי מקרן, והתלמידים יכלו לצפות בו פעמיים, עם פער של 3 דקות בין הקרנה להקרנה.

לשמחתי, רוב תלמידים הצליחו לקשר יפה בין הסרטונים לבין מושגים רלוונטיים, והמשימה (שהיתה כבונוס למבחן) נתפסה על ידם בצורה חיובית.

מהותית, מדובר באחת הרמות הגבוהות הנדרשות מתלמידים במקצוע האזרחות, שכן מדובר ביישום של חומר הלימוד על אירוע "מציאותי" וב"זמן אמת".
פדגוגית, שילוב הסרטון במבחן יצר גיוון בדרך ההבחנות (ולא רק בדרך ההוראה) ויצר מידה לא מבוטלת של עניין בחומר שנתפס לרוב כטכני.

תלמידה שאלה אותי בסוף: "אביב, גם במועד ב' יוכל להיות סרטון...?"

יום ראשון, 25 בנובמבר 2012

"הלו, זה רדיו?" (משימה מקוונת מבוססת תכנית רדיו באינטרנט)

מזה מספר שנים שאני מאזין לתוכנית המצויינת "יהיה בסדר" בגלי צה"ל, בהנחיית אביב לביא ואסף ליברמן.
כמורה לאזרחות, התוכנית מדברת אלי במיוחד ומספקת לי נושאים שונים לשיחה בשיעורים עם תלמידיי.

השנה החלטתי לערב את התלמידים בהאזנה לתוכנית, מתוך מטרה כפולה: להכיר להם את התוכנית על מנת שיגלו עניין בתכניה כמקרי בוחן לחומר הנלמד באזרחות, וכן כדי שתהיה להם כתובת נוספת לפנות אליה בעקבות מטלת הביצוע באזרחות, בה עליהם לגלות אזרחות פעילה ולחתור לפתרון בעיה מחיי היום-יום.

הבעיה, כמובן, היא כיצד לגרום לתלמידים להאזין לתכנית רדיו בתחנה שהם אינם מורגלים בה, ועוד תוכנית המשודרת בשעות הלימודים שלהם.

החלטתי ליצור משימה מקוונת לתלמידים, בה יצטרכו להאזין לתוכניות מוקלטות מאתר האינטרנט של התוכנית, לבחור אייטם אחד מן התוכנית ולנתח אותו בהתאם לדרישות בשאלת אירוע בבחינת הבגרות באזרחות.

המשימה נבנתה בדף אינטרנט יחיד, מתוך כוונה שתיראה פשוטה ולא מאיימת. המשימה מונגשת גם בצורת שמע, וזאת משום שהיא ניתנה הן לתלמידים  בכיתת מב"ר והן בכיתת מופ"ת, ורציתי לפנות לאפיקי קליטת מידע שונים, לבחירתו של כל תלמיד (שקלתי גם לאפשר הגשה באמצעות הקלטה, אולם רציתי לשמור על המשימה פשוטה). המשימה כוללת עזרים ודוגמה מלאה, על מנת שתסייע לתלמידים בהבניית התשובה.
את המשימה מגישים התלמידים באמצעות טופס מקוון (Google Form), והם יכולים לבחור אם להגיש את המשימה פעם אחת או פעמיים (על שני אייטמים שונים) ולזכות בניקוד נוסף.

הערה קטנה לגבי הגשה באמצעות טופס: יותר מפעם נתקלתי במצב בו כשממלאים טופס ובו תשובות לשאלות (ולא רק פרטים אישיים), הרי שעם שליחת הטופס לשולח אין העתק של התשובות שיצר. על מנת להמנע ממצב כזה, עשיתי שימוש בסקריפט ע"ג טפסי גוגל בשם FormEmailer, אשר מאפשר שליחת מייל חוזר לממלאי הטופס, ובו הפרטים לשאלות שמילאו.


התלמידים שהגישו את המשימה דיווחו על חוויה מעניינת, חשיפה לעולם שלא הכירו וגם הביעו התלהבות מהקונספט הכללי ומביצוע המשימה באמצעות טופס ברשת.


משימה זו משקפת, בתפיסתי, את אחת ממטרות העומק של לימודי האזרחות: היכולת להביט במציאות באמצעות עולם המושגים האזרחי שנלמד בכיתה ולבצע את החיבור בין השניים. התוצרים שהתלמידים מגישים מראים כי החיבור הזה, כשהוא נעשה "בעולם האמיתי", מעורר בהם עניין ומוטיבציה.

יום שישי, 2 בנובמבר 2012

"המורה, איך היה המבחן שלי?" - "תשמע..." (משוב קולי ב-Vocaroo)

עד היום, כשבדקתי בחינות הייתי מתקן טעויות על גבי הבחינה ומוסיף הערות לתלמיד.
לתחושתי, לא היתה התאמה רבה בין ההשקעה שבכתיבת ההערות למידת תשומת הלב שהושקעה בהן ע"י התלמיד: אמנם חלק מן התלמידים קוראים את ההערות ומעמיקים בהן, אולם רובם כלל אינם מתייחסים אליהן, אלא עוסקים בציון בלבד. אני מנסה לעתים לפצות על זה בהחזרת המבחנים עם מחוונים מלאים, אולם גם הם לא תמיד זוכים לתשומת הלב המתאימה.

מדי שנה אני מנסה לבדוק חלק מהבחינות עם התלמידים עצמם, על מנת לקיים דיון "חי" על הכתיבה, על ההצלחות והנקודות לשיפור. זה לוקח זמן רב מאוד, ולא תמיד מתאפשר במסגרת מערכת השעות.

בשבוע שעבר קיימתי בחינה לאחת מכיתות י"ב שלי, המונה קצת יותר מ-30 תלמידים. הצלחתי לבדוק בצורה משותפת עם כ-10 תלמידים, ואילו את הבחינות האחרות בדקתי בבית. החלטתי לנסות ולשחזר, עד כמה שאפשר, את חווית היחס האישי והמשוב המפורט בבדיקה בצורה אחרת - לאחר בדיקה של כל בחינה, הקלטתי משוב קצר לתלמיד/ה בעזרת היישום Vocaroo. היישום מאפשר הקלטה ישירה באמצעות דף הבית של האתר, ועם סיום ההקלטה מתקבל קישור (URL) להקלטה, אותה ניתן לשמוע ישירות או להוריד כקובץ. שלחתי לכל תלמיד את הקישור להקלטה שלו, וזאת טרם הציונים פורסמו במשו"ב, דבר שהגביר את המוטיבציה של התלמידים להקשיב להקלטה.
לדעתי, הענין הווקאלי במשוב הוא יותר מתחליף להערה כתובה - קול אנושי מוכר יוצר קשר משמעותי יותר, מתחבר ביתר קלות לחוויה האנושית בכיתה, והוא פחות מנוכר מהערה (אני עדיין זוכר הערות בעט אדום שכתבו לי בתיכון... :).
הקלטת כל משוב נעשתה מייד לאחר סיום הבדיקה וכשהבחינה מונחת מולי, והתהליך כולו ארך בין שתיים לשלוש דקות לבחינה. מצורפת דוגמה (עם שם תלמיד בדוי) לדרך בה הקלטתי את המשובים.

ביקשתי מהתלמידים משוב למשוב - כיצד היה מבחינתם לקבל התייחסות לבחינה באופן הזה. התגובות היו מעניינות: הרוב המוחלט התלהבו - גם מהגימיק ("גם אמא שלי שמעה אותך! איזה מגניב!") ובעיקר מהיחס האישי. אחד התלמידים כתב לי: "תודה שהגעת אלי, כי אני לא הייתי בא לשאול אותך ולדבר איתך על הבחינה". חימם לי את הלב...

תלמידה אחת כתבה לי שלמרות שזה היה לה נעים לקבל משוב אישי בדרך הזו, היא היתה מעדיפה דווקא הערות כתובות, על מנת שתוכל לחזור אליהן בקלות לפני הבחינה הבאה. הלוואי והיו יותר כאלו... :)

יום רביעי, 10 באוקטובר 2012

כלי קטן, פוסט קטן (קורטקס - איסוף תגובות שיתופי)

לטובת סיעור מוחות בהשתלמות מובילי פדגוגיה דיגיטלית, חיפשתי כלי שיאפשר איסוף מידע מהיר ממשתתפים רבים,
ויחד עם זאת לא יחייב הרשמה אולם יאפשר שיתופיות ואפילו רכיבים חברתיים (דוגמת לייק). וכמובן, שיתמוך בעברית.
לאחר נסיונות עם כלים מוכרים (wallwisher, linoit וגם פשוט טבלה בגוגל דוקס) גיליתי את "קורטקס" - כלי קטן ויעיל שמאפשר איסוף תגובות מהקהל, עריכה משותפת והצבעה דינמית על ההצעות.

ביקשתי מהמשתתפים להעלות ציפיות ובקשות לגבי נושא מסויים, ובמקביל להתייחס לציפיות שהעלו שאר המשתתפים באמצעות הצבעה בממשק (+ או -). עם סיום החלק הדיגיטלי הצגנו את התוצאות על גבי המקרן, ודנו בתוצאות בהתאם לדירוג שקיבלו.

לאחר שהשתמשנו בכלי לצרכינו ערכנו דיון פדגוגי-טכנולוגי קצר.
הדברים העיקריים שעלו כיתרונות הם המיידיות והזמינות של הכלי, פשטות השימוש בו, הממשק הברור, האפשרות לתת לתלמידים שחוששים לדבר מול קהל להביע את דעתם, האפשרות של מספר תלמידים להתייחס לנושא במקביל (ולא בזה אחר זה, כמו שקורה בדיון כיתתי), התמיכה בסלולר וכמובן - האפשרות לעריכה משותפת ול"הצבעה" על דברי האחר.
חסרונות עיקריים שנדונו הם סוגיית האנונימיות (המהווה בעיני יתרון וחסרון כאחד), היעדר התמיכה במדיה עשירה, עיצוב ממשק פשטני מדי ולא מזמין, ועוד.

כלי קטן ויעיל, ונראה היה לי ששווה לספר עליו מעט.

יום שישי, 21 בספטמבר 2012

לסגור מחברות, לפתוח מחשבים ו...להכנס לפייסבוק! (למידה משולבת עם ה-Timeline של Facebook)

תכנית הלימודים באזרחות התחדשה השנה בפרק שנקרא "הרקע ההיסטורי להקמת מדינת ישראל", פרק קצר שנועד לסקור אירועים מרכזיים בדרך להקמת המדינה.

התלבטתי לגבי אופן ההוראה של הפרק, והחלטתי לעשות נסיון עם ציר הזמן (Timeline) של פייסבוק, בעזרת פעילות שמאפשרת לא רק צפייה בציר זמן, אלא גם למידה עצמית, עשייה והזנת חומרים של הלומדים. שיקול מרכזי נוסף בבחירה היה פעילות בשדה הפעולה הטבעי של התלמידים (כיתה י"א), וכן מכיוון שבלאו הכי לכל כיתת לימוד איתי יש קבוצה בפייסבוק.

לטובת הפעילות יצרתי פרופיל חדש בפייסבוק שנקרא "הרקע להקמת מדינת ישראל". קבעתי את שנת הלידה שלו ב-1917 (הצהרת בלפור) ויצרתי "אירועי חיים" (Life events) עבור כל אחד מן האירועים ההיסטוריים המדוברים, אשר הוצגו מייד ב"ציר הזמן" של הפרופיל. האירועים שיצרתי קצרים ומבוססים ברובם על מידע ותמונות מויקיפדיה.

בכיתה סקרנו את האירועים השונים, ואז החל "מיני חקר" תוך שימוש בציר הזמן באופן אינטראקטיבי:
בכיתת מחשבים התלמידים התחלקו לקבוצות של שניים-שלושה, ובחרו אחד מן האירועים. כל קבוצה היתה צריכה לחקור אודות התגובות לאירוע (של היישוב היהודי בא"י, היישוב הערבי בא"י והקהילה הבינלאומית), ולתאר את התגובות הללו בצורת... תגובות (comments) על האירועים בציר הזמן. הכלל שנקבע היה שכל תגובה (המתארת תגובה במציאות) צריכה להסתמך על שני מקורות שונים.

עם סיום המשימה הציגה כל קבוצה את התגובות לאירוע בפני המליאה, ואז פיתחנו דיון סביב אמינות המקורות בהם השתמשו.

תגובות התלמידים למשימה היו שונות ומעניינות: הרוב טען שהפעילות על-גבי פייסבוק מעניינת, שונה ומגוונת את הלמידה. יחד עם זאת, חלק מן התלמידים הצביעו על קושי להתרכז בלמידה ברשת חברתית, בשל ריבוי הגירויים האחרים בה, ותלמיד אחד אמר: "הרי אין בגרות עם פייסבוק, אז למה ללמוד ככה?"... מה שהוביל לדיון מעניין לא פחות על למידה לעומת הכנה לבגרות, ותפקיד התיכון בעניין.


כדי לראות את הפרופיל ותגובות התלמידים, יש לחפש את היוזר "הרקע להקמת מדינת ישראל" כשמחוברים לפייסבוק. על מנת לראות את תגובות התלמידים יש לפתוח את סמל ה"תגובות" שבתחתית האירועים.
ניתן לראות צילום מסך (screencast) של הפרופיל ודוגמה לתגובות בסרטון הזה: